בן 3 וחצי בעיות בגמילה

הי, הבן שלי בן 3 וחצי, עדיין מפספס פיפי במהלך היום. בגן זה כבר כמעט ולא קורה אבל בבית כשהוא איתנו אחה"צ או בסופי שבוע זה קורה יחסית הרבה. אני חושבת שזה כבר הפך לעניין של מאבק כוחות בינינו לבינו. לדוגמא - הוא משחק, אנחנו רואים שהוא "רוקד" לפיפי ושואלים אותו אם הוא לא צריך ללכת לשירותים, ואומרים לו שחבל מאוד אם הוא יפספס במכנסיים, והוא מתעקש שאין לו. כשהוא כבר הולך לשירותים זה באיחור וכבר ברח לו חלק במכנסיים. אנחנו יודעים שהוא יודע ללכת לבד כך שזאת לא בעיה פיזית - בגן לדוגמא כמעט אף פעם לא בורח לו ואם זה קורה זה בגלל שהוא לא עושה הפסקה באמצע המשחק או האוכל (שאלנו אותו למה הוא לא עושה הפסקות לפיפי והוא אמר שלא בא לו...). זה באמת הפך להיות מוקד למאבקים בבית, כל יום. נדמה כאילו הוא בוחר לעמוד על שלו מולנו ומשתמש בעניין של הפיפי כדי לעשות את זה. הבעיה היא שאנחנו לא יודעים איך צריך להגיב. האם להתעלם ולא להגיד כלום בכלל, האם רק לתת חיזוקים חיוביים על הצלחות ולהתעלם לחלוטין מפספוסים, האם לתת תמריצים שליליים? ניסינו כבר הכל - נראה שתמריצים לא עובדים והבן שלנו מעדיף לעמוד על שלו גם אם המחיר הוא ויתור על תמריצים. מה עושים?

שלום שרון, אם את מבינה שנקלעתם לסוג של מאבק כוח, את גבר בחצי הדרך לפיתרון. אחרי הכל, אי אפשר להיאבק אם אין לך פרטנר, ולכן אם תזוזו מהעמדה הנאבקת ותשחררו, משהו ישתחרר גם אצלו. בסופו של דבר, הילד שלכם ייגמל - בזאת אין ספק - ולכן, עד אז, הניחו! גם כשאתם רואים שהוא מתאפק, אל תעירו ואל תגערו. תוכלו להכין מראש תחתונים ומכנסיים להחלפה, ועודדו אותו לטרוח ולהתלבש בעצמו (ללא כעס!!!). כשיצטרך להתמודד לבדו עם המכנסיים הרטובים (אפשר לעזור קצת, זה בסדר) המוטיבציה שלו לא לפספס תעלה. נסו לשבח הצלחות, אך גם זאת לא בהגזמה יתרה. כל זמן שהוא מבין שבאמצעות הפיפי הוא מפעיל אתכם ושולט במצב הרוח שלכם - זה מצב בלתי רצוי. עוד קצת סבלנות... ליאת