חוסר בטחון

שלום, שמי אורה ואני משרתת בצבא. למעשה מאז שאני זוכרת את עצמי פרחתי מאוד בתקופת יסודי. הורי טיפחו אותי מאוד וזכיתי להערכה מלאה. תמיד שמשתי סמל ומודל לאחיותיי- האחות הגדולה ושתי אחיותי הצעירות. הייתי מקובלת מאוד מבחינה חברתית ואהובה על כולם.במעבר לחטיבה חלה נסיגה דרסטית. פתאום החיצוניות קיבלה משמעות רבה. הייתי הילדה הכי רזה בשכבה ולא מפותחת דיה. יש לי אף נישרי גדול מאוד וביחס לפנים קטנות כשלי הוא בלט מאוד. היה ילד בכיתה ז-ח אשר לעג לי מאוד על האף שלי ובעזרת פנטומימה חיקה את גודל אפי. חשתי בושה רבה מאוד. לא שיתפתי איש מהמשפחה רק חברתי הטובה ידעה על כך. בטחוני העצמי הדרדר מאוד. בכיתה ט עלה קרני בכיתה וחשבתי בטחון מסויים. קיבלתי תעודת ראויה לשבח בלימודים וחשתי הערכה. מכיתה י ואילך, הופרדתי מחברתי הטובה בשל מגמות ומסלול לימודים ומאז נותרתי בודדה מאוד. התקשתי למצוא חברות ונותרתי לבד. זאת התקופה האיומה בחיי. היום אני חיילת בצבא ואני מבחינה כי בטחוני העצמי ירוד. אני משמשת כמפקדת על כיתה וכדי לקבל החלטות גדולות כפשוטות אני נאלצת לבדוק מספר פעמים עם הממונים עליי שאני פועלת נכון וחלילה לא שוגה. פתאום אני רואה כי כל הידע שרכשתי בקורס נעלים ואני מרגישה מעורערת מאוד. מה לעשות?

שלום, לא בטוח שהגעת לפורום הנכון, אך אם את כבר כאן, אשתף אותך במחשבותיי. ביטחון עצמי והערכה עצמית חיובית נבנים לאורך השנים ונשענים על חוויות עבר שחווינו. מראה חיצוני יכול להשפיע, אך הוא בוודאות אינו גורם יחיד. הצלחות והישגים, כמו גם סביבה הורית וחברתית מיטיבה, יכולים לתרום לתחושת ערך ויכולת. נדמה לי שמה שאת חווה כרגע הוא רחב בהרבה מן הצורך לקבל החלטות כמ"כית. התפקוד המהוסס בצבא הוא רק סימפטום למשהו עמוק יותר, שטוב אם היה יכול לקבל מענה מקצועי בתוך מרחב טיפולי. עד שתוכלי למצוא לך אחד כזה, אני מציעה לך לנסות שלא להיבהל ממה שעובר עלייך. מפקדת צעירה וטרייה בהחלט עלולה לחוש חוסר ביטחון, ולהידרש לאישור מהדרגים שמעליה. בדיוק בשביל זה יש מפקדים, והמבנה ההיררכי של הצבא בא לעזרתך. הגיוני להניח שעם הזמן והניסיון, תוכלי לפעול ביתר עצמאות, ולבטוח יותר על שיקול הדעת שלך. נסי להיעזר במ"כיות המקבילות, לשתף אותן בחששות שלך, ולהיתמך. את יודעת, לפעמים היכולת להיעזר היא דווקא עדות לכוח וגמישות, בניגוד להתעקשות לתפקד לבד לא עזרה. תני לעצמך עוד זמן. בהצלחה ליאת