אין אבא

שלום ליאת או ירדן, אני מתכננת להביא השנה ילד לעולם לבדי, מבנק הזרע. אני מנסה לחשוב איך להציג את העניין לילד העתידי ולא יודעת מה אומרים או איך זה להיות במקומו ולגדול בלי אבא. ממש ממש בלי... כל מה שיש זה מספר תורם ופרטים יבשים. אילן היוחסין שלו יהיה זהה לזה שלי.. כל כך מוזר. איך זה בשביל ילד? ואיך עומדים נכון מול השאלות שיבואו? (למה אין לי אבא? למה אבא של X מהגן לא יכול להיות אבא שלי? אבא שלי חסר..) ועוד כל מיני אמירות, שרק יסתבכו אם לי (חלילה :) יהיה בן זוג בשלב מסוים). אני קצת חוששת.. אשמח למחשבות בעניין שבת נעימה, לילך

שלום לילך, ההחלטה להביא ילד ללא בן זוג היא החלטה אמיצה, והיא חייבת להיעשות לאחר מחשבה רבה ותחושת שלמות ומחוייבות עמוקה. השאלה מה לומר לילד שיגדל ללא אב, תישאל מן הסתם עוד פעמים רבות עד שתהרי ותלדי, והרבה יותר פעמים לאורך חייו של ילדך העתידי. לגדול להורה יחידני זה בהחלט עניין שעלול לעורר שאלות, ובאופן כלשהו גם תחושות חריגות, כמיהות, משאלות, תסכולים ומצוקות. הניסיון מלמד שאימהות יחידניות - שמצאו את הכוח לעבור תהליך מורכב ואמיץ כל כך - יודעות לעמוד איתן גם מול שאלות נוקבות, וגם מול קשיים (אם הם מתעוררים). אני מציעה לך, טרם כניסתך לתהליך, לפגוש אימהות שעברו תהליך דומה, לשוחח עמן וללמוד מניסיונן. אני משוכנעת שאחרי שתלמדי היטב את הנושא, יימצאו לך התשובות - תחילה בתוכך, ואח"כ גם לילד שייוולד לך. באופן כללי מאד, אוכל לומר לך כי כמו בכל נסיבות חיים מיוחדות אחרות, האמת היא ההסבר הטוב ביותר, כשהיא מוצגת בהתאם ליכולתו של הילד להבין. "רציתי מאד מאד להיות אימא, ומאחר שלא מצאתי את בן הזוג שאיתו אני רוצה לחיות, בחרתי להביא אותך לעולם ללא בן זוג. יש הרבה סוגים של משפחות, ובזו שלנו יש כרגע רק אימא וילד". זה, כמובן, השלד, שיעלה עם השנים רבדים נוספים של הבנה ואי הבנה, קבלה ואי-קבלה, כמו שקורה לכולנו - איש איש בחייו שלו. בהצלחה רבה ליאת

לילך שלום, אני מגיבה כאם יחידנית לילד קטן כבן שנתיים וחצי. שאלות אלו הן אכן מורכבות ביותר ומעסיקות גם אותי והרבה אמהות יחידניות אחרות. לדעתי, קשה לדעת איך דברים ישפיעו מאחר וכל ילד לוקח ומקבל דברים אחרת ותגובות החברה (שרובם מאוד חיוביות ותומכות). היום עוד קשה לי לענות לך על השאלה מאחר והילד עוד קטן ולא עוסק כל כך בנושאים אלו. אבל אני מגדלת אותו כבר מעכשיו עם מדי פעם אמירות שאבא של ... ולו אין אבא אבל יש לו אמא שמאוד אוהבת ועוברת למשפחה מורחבת וחברים. באיזה ספר שקראנו מוזכר שאבא ...שיחק... אמרתי לילד שלו יש אמא שמשחקת... ברור שדברים ישפיעו עליו אבל לאו דווקא לרמה של מורכבות... לעיתים דווקא לרמה של בגרות. בעיקר היום כשייש כל כך הרבה משפחות ייחודיות. אני יכולה לומר לך שבמקרה הבן מתחבר עם ילדים של משפחה שיש בה שתי אמהות אני מאוד שמחה על כך מאחר וזה באמת חושף למודלים שונים של משפחות ואז הרבה יותר קל לחשוף אותו לנושא של מודלים של משפחות ולכך שהוא לא חריג. יש ספרים שניתן לצאת מהם לנושא. אבל לאט לאט על פי השלב שהילד נמצא. אין ספק שנצטרך להתמודד עם שאלות נוקבות מעבר לשאלות שמתמודדות משפחות של זוג הורים. אנו צריכים להיות הורים "מספיק טובים", אוהבים וקשובים ולא לפעול מתוך רגשות אשם שהבאנו ילד ללא אב, מאחר ואז אנו ננסה לפצות ובכך נפגע בו הרבה יותר מאשר העובדה שאין אבא. אני רוצה לציין שאני מכירה היום לא מעט אמהות יחידניות והן נשים מדהימות שנותנות ומפתחות את הילדים שלהן בצורה מדהימה ועדיין מציבות גבולות ולא פועלות מתוך הגישה "צריך לפצות את הילד... מסכן" אם פועלים בגישה כזו אני חושבת שגם יהיה יותר יכולת וחוזק לענות על השאלות הנוקבות מתוך מקום "נקי ואמיתי" יותר. אני עסוקה בשאלה באמת עד כמה "למזער" את ההשפעה של להיות ללא אב יותר בסוגייה של כיצד להעביר לילד את דמות ההזדהות הגברית. ונכון גם אם אין אב יש צורך לחשוף אותו לגברים ואם אין הרבה בשטח אז בחוגים שונים למדריך, אולי בשלב מאוחר יותר לשלם לנער שילווה אותו וילמד אותו לשחק משחקי "בנים" וכד'. כמעט לכל מורכבות יש איזו שהוא פתרון. כמו כן, אם ניתן לארגן קבוצה להדרכה הורית של אמהות יחידניות יכולה להוות קבוצת תמיכה או התייעצות.וכמובן לפתח את רשת התמיכה שניתן יהיה להעזר בה. אין ספק שזה אכן מאוד קשה, מכל הבחינות... אבל אין משמעות יותר גדולה מזה... מקווה שעזרתי מעט...