בעיה בנגררות

ליאת שלום, בני בן 5 , מגיל 2 נמצא בגני ילדים. השנה הראשונה שלו בגן הייתה שנת הסתגלות קשה מאוד עבורו מבחינה רגשית וחשוב לי לציין שבשנה זו היה לו חבר טוב מאוד שבני לאורך כל השנה נגרר אחריו. בשנה השנייה, בני עבר לגן חדש והייתה לו שנה נפלאה. הוא פרח והיה המנהיג-חשוב לי לציין שכל החברים אהבו אותו מאוד והוא לקח את זה למקומות חיוביים עבורו ועבור חבריו. השנה, זוהי השנה השלישית שלו באותו הגן והוא בין הקטנים בגן. השנה הוא שוב נגרר אחר חבר שלו אך הנגררות שלו היא שלילית ביותר. הם חבורה של חברים שיש להם "מנהיג" אשר מחליט עבורם במה ישחקו, ממי מהחברים הם יחטפו צעצועים,למי ירביצו וכדומה והבן שלי כרוך סביב ה"מנהיג" בצורה טוטאלית. הוא מבטל את עצמו לגמרי, אף על פי שהוא יודע שהוא עושה דברים אסורים ושהוא יפסיד חברים אחרים... בחודשים האחרונים הוא נהיה הדובר של אותו "מנהיג" ונשלח על ידו לאיים על האחרים ולבצע את המעשים הרעים. במידה ואחד מבני החבורה לא מבצע את המעשים הוא מוחרם ע"י המנהיג והילד הופך להיות הרשע בחבורה וכל השאר מרביצים לו. אנא יעצי לי בבקשה איך לפעול עם בני? ואיך לגרום לו לא "להיגרר" ע"י חבר. תודה מראש אור

שלום אור, בגיל חמש עדיין ניתן לשלוט בתופעות של 'חרם' - יותר מאשר בשנות ביה"ס. ה'מנהיג הבריון' הוא בסה"כ בן 5, ואפשר לנטרל אותו בקלות יחסית מעמדת הכוח. אני מציעה לך להתעלם מהנסיבות החברתיות הללו, ולטפל בבעייתו של בנך בלי לעשות לו "הנחות" של נגררות. עליך לפעול ככל יכולתך להפסיק התנהגויות של תוקפנות ופגיעה באחרים, ללא קשר לשאלה ממי הוא למד זאת או מי מפעיל אותו. אם את מרגישה שהוא נמצא בחברה בעייתית, עשי הכל כדי לנתק אותו מהם, גם אם הוא מחשיב אותם כחבריו הטובים. הפגישי אותו עם ילדים חיוביים ולא אלימים, והגיבי בחומרה ובתקיפות בכל פעם שהוא נוהג בחוסר כבוד או באלימות כלפי בני משפחה או חברים. בקשי מהגננת לסייע לך בכך, ולהיות עירנית לכל מעשה אלימות בגן, כלפי כל אחד מן הילדים. זכרי שהבית הוא סוכן החיברות העיקרי, ועמדה חסרת פשרות כלפי אלימות בבית, היא המפתח העיקרי לדפוסי ההתנהגות גם בחוץ. בהצלחה ליאת

ליאת הי,ראשית תודה רבה על התשובה המהירה, אך כנראה לא הבהרתי את שאלתי בצורה נכונה. בני אינו ילד אלים ואינו "משתמש" בידיו בכדי לקבל את רצונותיו, כאשר אני מפגישה אותו עם חבריו, ילדים מהמשפחה ובאינטרקציה עם האחים שלו(תאומים בני 2) הוא משחק יפה מאוד וכך גם במרבית הזמן עם חבריו לגן, כך שלא ניתן לתאר בעיות אלימות.חשוב לי לציין שגם החבורה וה"מנהיג" שלה אינם ילדים אלימים. בנוגע לפרשה בגן התחילו טיפול בילד הבעייתי ובטיפול זה כוללים את כל שאר ה"חבורה". אך מה שמציק לי בהתנהגות בני זה המצב בו הוא "נגרר" לטוב ולרע אחרי חבר מסויים, מחכה את התנהגותו וכרוך אחריו. שאלתי אלייך איך אוכל לעזור לו ולעצב את אופיו כך שלא יגרר אחרי... בצורה כל כך טוטאלית? האם לדעתך בעלי ואני צריכים לקבל ייעוץ? תודה מראש אור