כאבים בראש פסיכוטים

קוראים לי דניאל אני בן 18 שהייתי בגיל 17 סבלתי מדיכאון שבא לידי ביטוי בחוסר במוטיביציה וירידה בתיאבון לא פניתי לשום עזרה נפשית כי הצלחתי לצאת מזה לבד היום אני אני בן 18 סבלתי סובל וסבלתי חודשיים מדיכאון חולני הלכתי לפסיכיטרית פשוט רציתי למות מבושה זה היה כלכך מביך שאדם אם נפש כמו שלי יפנה לעזרה פסיכיטרית הרגשתי כמו משוגע בגלל זה פניתי לעזרה כיום אני סובל מכאב ראש שאני לא יודע לאיזה מחלה זה מתפתח יש לי הפרעה בשמיעה כאילו לא יודע כל דבר שאני שומע מפריע לי אני לא עושה את מה שאני אוהב לעשות אני לא חי עם הלב והדבר שהכי מטריד אותי זה הכאב ראש הזה לפעמיים אני לוקח מאמא שלי כדור שנקרא אסייול אם מישהו מבין מהז זה הכדור אני יודע שהוא מרגיע את העצבים פשוט נמאס לי כבר ורציתי לשאול אם אמא שלי סובלת ממחלת נפש בשם זסכרופניה יש סיכוי שאני גם יהיה לי את זה כי עכשו אני מרגיש שאני חי כמו משוגע אבל אני מעדיף להתאבד ולא להגיע לבית משוגעים מה לעשות זה לא עובר ????????

דניאל, בבקשה לפני שאתה עושה צעדים קיצוהיים פנה אלי שאימייל לשיחה הדס,

סכיזופרניה היא מחלה פסיכוטית המאופיינת בפתולוגיה בתחום החשיבה, התפיסה והרגש. מדובר בתסמונת בעלת מהלך כרוני הפוגעת בהתפתחות ובתפקוד. יוג'ין בלוילר (Bleuler) הוא שטבע את שם התסמונת, ובכך הדגיש את הפיצול הקיים בחולים בין תפקודים מנטליים שונים: בין האפקט לחשיבה, בין המציאות לפנטזיה וברצייה. חשוב להדגיש שסכיזופרניה אינה פיצול אישיות במובן של ריבוי אישויות מגובשות בתוך אדם אחד, שכן זו מחלה נדירה ביותר, שונה במהותה ונקראת הפרעת ריבוי אישיות (multiple personality disorder). סכיזופרניה מאובחנת בדרך-כלל רק לאחר גיל 15, ורק לעתים נדירות מתפרצת לפני גיל 10. לפיכך הסכיזופרניה במתבגרים, ובייחוד בילדים, היא תסמונת נדירה בהרבה מאשר במבוגרים, ועל כן רוב המחקרים בתחום זה נערכו במבוגרים. הגישה הרווחת כיום, כי סכיזופרניה של גיל הילדות ( המושג משמש שם קיבוצי לסכיזופרניה בילדים ובמתבגרים) אינה שונה מבחינה איכותית מסכיזופרניה במבוגרים; כלומר מדובר באותה תסמונת, בעלת אותם קריטריונים אבחנתיים. גורמים תורשה גנטית – מחקרי משפחות, תאומים ואימוץ רבים הראו שלסכיזופרניה רכיב גנטי חשוב בעל תורשתיות (heritability), אשר המדד הגנטי שלו הוא 0.7-0.5. הרכיב הגנטי נחשב לתורם הנכבד ביותר באטיולוגיה של הסכיזופרניה. התורשתיות בסכיזופרניה של גיל הילדות גבוהה כנראה עוד יותר, אם כי אין לכך עדיין מידע מבוסס דיו. 1. מחקרי משפחות – הסיכון של קרוב משפחה מדרגה ראשונה (הורה, אח או צאצא) של חולה סכיזופרניה לפתח את המחלה הוא כ- 10%. הסיכון של ילד לשני הורים חולים לפתח סכיזופרניה הוא כ- 40%. 2.מחקרי תאומים – שיעורי הסבירות למחלה בזוג תאומים (בתאומים זהים) הם כ- 50% לעומת כ- 10% בתאומי אחווה. 3. מחקרי אימוץ – במחקר האימוץ הגדול שנערך בקופנהאגן נבדקו תאומים זהים שהופרדו כך שתאום אחד גדל במשפחה מאמצת והאחר במשפחתו הביולוגית. נמצא ששיעור הסיכוזפרניה בקרב שתי הקבוצות הללו היה זהה. ממצא זה מעיד שההשפעה הגנטית, ולא הסביבתית, היא הגורם החשוב, שקובע את התפתחות המחלה. קשר תורשתי מעניין נמצא בין הפרעות בתנועת עקיבת העין (smooth pursuit eye movements) לבין סכיזופרניה. התאוריה הדופמינרגית – על-פי תאוריה זו, סכיזופרניה נגרמת עקב עודף פעילות דופנימרגית במוח (בעיקר מסוג D2 במסילות המזולימבית והמזוקורטיקלית. ההוכחות לפעילות יותר דופמינרגית בסכיזופרניה הן: 1. העובדה שאנטגוניסטים דופמינרגיים מפחיתים את התסמינים הפסיכוטיים בסכיזופרניה. 2. תרופות שמגבירות את הפעילות הדופמינרגית (למשל אמפטמין) גורמות לתסמינים פסיכוטיים. סיבוכים מלידה – מחקרים הוכיחו שבהיסטוריית ההריון והלידה של חולי סכיזופרניה ניכרת שכיחות יתר של סיבוכים. ממצא זה הוא ייחודי יחסית לחולים בסכיזופרניה בהשוואה ללוקים בהפרעות פסיכיאטריות אחרות. נמצא שסיבוכים מלידה שכיחים עוד יותר בסכיזופרניה בעלת מהלך כרוני. ואולם אין דרך לדעת מה הסיבה ומה המסובב בקשר שבין סכיזופרניה לבין סיבוכים מלידה. ממצאים אלו נשללו בסכיזופרניה של גיל הילדות. עונתיות והתאוריה הוויראלית – יותר מ- 40 מאמרים הראו שיותר חולי סכיזופרניה נולדים בחורף. כמה מחקרים הראו שמגפה של הנגיף Influenza A2 קשורה בשכיחות יתר של סכיזופרניה בקרב עוברים לאמהות שלוקות בשפעת בשליש השני להריון. גורמים פסיכוסוציאליים – מודלים פסיכולוגיים לאטיולוגיה של הסכיזופרניה, ובעיקר המודלים הפסיכודינמיים, היו פופולריים מאוד בשנות ה- 60 וה- 70. ואולם מחקרים אמפיריים לא הצליחו לאמתם. לפיכך, כיום מקובל יותר המודל stress diathesis model. מודל זה מכיר בחשיבות יחסי הגומלין בין גורמים ביולוגיים לגורמים פסיכוסוציאליים בהשפעה על מהלך המחלה, משכבר נוצרה. לעומת זאת חלקם של הגורמים הפסיכוסוציאליים בגרימת המחלה לפי מודל זה נחשב שולי. נמצא שבקרב חולי סכיזופרניה שבמשפחותיהם התקשורת האפקטיבית אופיינה בעוינות, בביקורתיות רבה, בהגנתיות יתר ובחדירת יתר לעולמם הפנימי של שאר בני המשפחה (high expressed emotions) שיעור ההתקפים היה גבוה יותר. יתר על כן, התערבויות משפחתיות ששינו דפוסים אלו הצליחו להפחית את שכיחות ההתקפים של החולים באופן ניכר. ממצאים דומים אובחנו במחקרים בילדים ובמתבגרים חולים. המודל אינו ייחודי, שכן נמצא שכרבע מהמשפחות המגיעות למרפאות פסיכיאטריות של ילדים סובלות מדפוס משפחתי לקוי זה. כמו-כן, גם בהפרעות פסיכיאטריות אחרות שיפור התקשורת האפקטיבית במשפחה שיפר את מהלך המחלה. קריטריוני אבחון סכיזופרניה נוכחות של תסמין אחד ברור מאוד (או שני תסמינים לפחות, אם הם אינם חד-משמעיים) מתוך הסעיפים א' עד ד' שלהלן; או תסמינים משתי הקבוצות לפחות, מתוך קבוצת הסעיפים ה' עד ח'. תסמינים אלה חייבים לבלוט לעין במשך רוב הזמן, בתקופה של חודש ימים לפחות: א. מחשבות מהדהדות, החדרת מחשבות או סילוקן ושידור מחשבות; ב. מחשבות שווא של שליטה, של השפעה או של פסיביות, המתייחסות בבירור לתנועות הגוף או הגפיים, או למחשבות מסוימות, לפעולות או לתחושות. תפיסה דלוזיונלית; ג. הזיות של קולות המעירים על התנהגות החולה או דנים בינם לבין עצמם על אודות החולה, או סוגים אחרים של קולות הזויים, שמקורם בחלק כלשהו בגוף; ד. מחשבות שווא מתמידות מסוגים אחרים, שאינן תואמות מבחינת התרבות ולחלוטין אינן אפשריות, כמו קבלת זהות של אישיות דתית או פוליטית או ייחוס של כוחות וכישורים על-אנושיים (כמו: יכולת לשלוט במזג האוויר או יכולת לתקשר עם כוחות מעולם אחר); ה. הזיות מתמידות בכל האופנים (modalities): כאלה המלוות מחשבות שווא חולפות או בעלות מבנה בלתי מוגדר ובלא תוכן רגשי, או מחבות מתמידות ובעלות ערך יתר, או כאלה המופיעות בכל יום במשך שבועות או חודשים; ו. מעצורים או פלישות לרצף החשיבה, המובילות לדיבור סתום שלא מן העניין או להמצאת מילים; ז. התנהגות קטנונית, כגון: ריגזון, תנוחה קפואה, גמישות דמוית שעווה, שלילתנות, אילמות וקיפאון; ח.תסמינים "שליליים", כגון: אדישות ניכרת, מיעוט בדיבור, תגובות רגשיות שטחיות או בלתי תואמות, המובילות לנסיגה חברתית ולצמצום הפעילות החברתית. יש לוודא שאלה אינם תוצאה של דיכאון או של טיפול נירולפטי; ט.שינוי ניכר וקבוע באיכות הכוללת של היבטים מסוימים בהתנהגות, המתבטא באובדן עניין, בחוסר מטרה, בבטלה, בהתכנסות עצמית ובנסיגה חברתית. סימנים ותסמינים קליניים מאפיינים טרום-מחלתיים – בסכיזופרניה של גיל הילדות, בדומה לסכיזופרניה במבוגרים, מתוארות תכונות אישיות קדם-מחלתיות של התבודדות, מוזרות ונסיגה. כמו-כן, ובייחוד בסכיזופרניה המתפרצת בגיל מוקדם מאוד, ניכרת שכיחות גבוהה מאוד של אי-תקינויות נירו-התפתחותיות: סימנים נירולוגיים רכים, איחור בהתפתחות השפה, אינטליגנציה נמוכה וקשב לקוי. נמצא כי איחור בהתפתחות השפה, הן במישור ההפקתי והן במישור ההבנה, הוא סגולי לסכיזופרניה המתחילה לפני גיל 13. הפרעות התפתחות אלו נמצאו שווה בבנים ובבנות. עוד נמצא שילדים הלוקים בהפרעת קשב מצויים בסיכון יתר לפתח סכיזופרניה כמבוגרים. ליקויים אלו בהתפתחות אמנם אינם ייחודיים, אך עשויים לסייע, בצירוף סימנים אחרים, כסימנים המבשרים על התפתחות סכיזופרניה. מחשבות שווא (דלוזיות) – דלוזיה היא מחשבה או אמונה מוטעית שאינה תואמת את רמת ההתפתחות או האינטליגנציה של האדם ולא את הרקע התרבותי שלו. כמו-כן, אין אפשרות לשכנעו שמחשבת השווא מוטעית, גם כשמובאות לפניו הוכחות מוצקות לכך. דלוזיות אמנם אינן ייחודיות לסכיזופרניה, אך הדלוזיות בסכיזופרניה הן על פי רוב מוזרות. בסכיזופרניה בילדים הדולזיות שכיחות פחות משבמבוגרים. כמו במבוגרים, הדלוזיות השכיחות ביותר הן הרדיפתיות, אך בילדים בדרך-כלל הדלוזיות הן פחות מורכבות ושיטתיות, והן נסובות פחות סביב נושאים מיניים או נושאים אחרים שמאפיינים מבוגרים. כמו-כן נמצא שמחשבות שווא שניידריאניות קלאסיות (מחשבות שווא של שליטה, של גניבת מחשבות, מחשבה מהדהדת ועוד) אינן שכיחות בילדים כפי שהן שכיחות במבוגרים. בשל כל הסיבות הללו קשה יותר לאבחן דלוזיות בילדים מאשר במבוגרים. הלוצינציות – הלוצינציה היא תפיסה תחושתית שנחווית בלי שניכר גירוי חיצוני כלשהו שגרם לה. כמו במבוגרים, גם בסכיזופרניה של גיל הילדות ההלוצינציות השכיחות הן השמיעתיות. בדומה לדלוזיות, ואף יותר, קשה לאבחן הלוצינציות בילדים, כיוון שעלולים לטעות בהם בין הלוצינציות לבין דמיונות חזקים, פנטזיות נורמטיביות לגיל (הקשורות למשל בחיות ובמפלצות), ואילוזיות הקשורות בשינה. הלוצינציות ודלוזיות עשויות להופיע אף בפתולוגיות אחרות של הילדות (בדיכאון ובהפרעות בהתפתחות השפה), ובעקבות מצבי דחק. יתר על כן, מחקרים לא מצאו הבדלים איכותיים בולטים בין הלוצינציות בילדים שפיתחו לאחר מכן הפרעה פסיכוטית, לבין ילדים שלא פיתחו הפרעה שכזו. על כן, אין להסתמך על קיומן של הלוצינציות או דלוזיות בלבד כדי לאבחן סכיזופרניה בגיל הילדות, אלא על סימנים נוספים (כגון הפרעות במהלך החשיבה, קיומה של הפרעה פסיכוטית בקרובי משפחה) ומעקב פרוספקטיבי. הפרעות במהלך החשיבה – הפרעות אלה מתבטאות בכך שהמחשבה אינה מונחית מטרה ואינה מובנית. מחקרים שונים הראו ששכיחותן של הפרעות שונות במהלך החשיבה בסכיזופרניה של הילדות הוא 80%-40%. ההפרעות השכיחות במהלך החשיבה וייחודיות יחסית בילדים הסובלים מסכיזופרניה בהשוואה לילדים נורמליים הן ריפיון אסוציאטיבי וחשיבה שאינה הגיונית. לעומתן, הדלות בתוכן הדיבור שכיחה פחות בילדים. כמו-כן נמצאה שכיחות יתר של הפרעות במהלך החשיבה אצל ילדים לאמהות פסיכוטיות. חשוב להבדיל הפרעות במהלך החשיבה המאפיינות ילדים פסיכוטיים מהפרעות בהתפתחות הדיבור. בקרב החוקרים שוררת מחלוקת בשאלה אם ניתן לאבחן סכיזופרניה בילדים כשהם בשלב הטרום-ורבלי, שהרי השפה היא חלק מרכזי בסימפטומטולוגיה של התסמונת. אמנם על פי רוב מדובר במחלוקת תאורטית בלבד, שכן סימני סכיזופרניה נדירים ביותר לפני גיל 5, אך עם זאת, בילדים שהתפתחות שפתם אינה תקינה או מעוקבת, כגון ילדים הלוקים בפיגור שכלי, אבחון סכיזופרניה הוא בעייתי. סימנים שליליים – כוללים אפקט שטוח, נסיגה רגשית, יחסים חברתיים המאופיינים בנסיגה, אפתיות ופסיביות, העדר ספונטניות, קושי במחשבה מופשטת ומחשבה סטריאוטיפית. אינטליגנציה – ה- IQ הממוצע של החולים בסכיזופרניה של הילדות הוא נמוך (בין 82 ל90-). ואולם כיוון שהמחקרים בתחום לא נעשו בהשוואה לקבוצות ביקורת מספקות, ה- IQ הממוצע הנמוך של החולים מייצג קרוב לוודאי את חומרת הפסיכופתולוגיה, ואינו ייחודי. תסמינים קטנוניים – אינם שכיחים בסכיזופרניה של גיל הילדות. השלבים הקליניים החלוקה לשלבים קשה ולעתים שרירותית. הדבר בולט במיוחד בסכיזופרניה של גיל הילדות שבה המהלך הקדם- מחלתי ממושך בדרך-כלל, ומהלך המחלה נוטה להיות כרוני. 1. שלב הפרודרום – פרק זמן משתנה (מימים ועד שנים), המאופיין בירידה בתפקוד. שלב זה קשה לזיהוי, שכן ההידרדרות התפקודית מתרחשת באיטיות ולאורך תקופה ממושכת, כפי שנוטה לקרות בסכיזופרניה הפורצת בגיל מוקדם מאוד. 2. השלב האקטיבי – מאופיין בתסמינים החיוביים-פסיכוטיים. בסכיזופרניה של גיל הילדות שלב זה נמשך פרק זמן משתנה (לעתים אף יותר משנה). זהו השלב שבו תרופות נירולפטיות מועילות בהקלת התסמינים ובקיצור משך השלב. 3.שלב ההחלמה – השלב שבו התסמינים הפסיכוטיים דועכים, והתסמינים השליליים של הליקוי בולטים. בשלב זה לעתים קרובות מופיעות תלונות על דיכאון ואפקט שטוח המתוארים ב- ICD-10 כדיכאון בתר-סכיזופרני (postschizophrenic depression). 4. שלב שאריתי (residual) – ב80%- מהמקרים ההתאוששות מהאפיזודה החריפה אינה מלאה; כלומר, נותרת שארית של התסמיננים הפסיכוטיים או תסמינים שליליים המותירים את החולה בעל ליקוי ניכר. 5.חולים כרוניים – מיעוט החולים נותר בשלב האקטיבי של המחלה במשך שנים ארוכות, בלי ששום טיפול יצליח להקל את הפסיכוזה שלהם באורח ניכר. מהלך ופרוגנוזה המהלך במבוגרים מאופיין על-פי רוב בהתקפים חוזרים, שבהם ניכרת ירידה הדרגתית בתפקוד. לאחר כ- 10 שנים המחלה מתייצבת ונותרים סימנים שאריתיים בולטים של ליקוי. שיעור ההחלמה מסכיזופרניה במבוגרים הוא כ- 25%. בסכיזופרניה של גיל הילדות התחלת המחלה בדרך-כלל איטית ולא חריפה; כמעט בכולם המהלך הוא כרוני ומתבטא בהתקפים חוזרים ובליקוי קבוע. למרות זאת, מחקרי המעקב שנעשו הראו כי האבחנה יציבה לאורך השנים וכי ב- 70%-50% נצפתה הפרעה תפקודית משמעותית. התאבדויות – חולים בסכיזופרניה נמצאים בסיכון יתר להתאבדות. כ- 10% מהחולים מסיימים את חייהם בהתאבדות. לרוב מתאבדים החולים בשלב ההחלמה המאופיין בתסמיני דיכאון, בייחוד בתקופה שמייד לאחר השחרור מבית החולים. הלוצינציות שמיעה הפוקדות על החולה להתאבד הן גורם נוסף להתאבדות החולים. שיעורי ההתאבדות בקרב ילדים ומתבגרים חולים אינם ידועים. טיפול בהשוואה למחקרים הרבים הנוגעים לטיפול בסכיזופרניה במבוגרים, המחקר בטיפול בסכיזופרניה של גיל הילדות מועט. לפיכך, ההמלצות המקובלות נגזרות ממחקרי המבוגרים. בסך הכל אותם טיפולים שנמצאו יעילים במבוגרים יעילים גם בסכיזופרניה של ילדים ומתבגרים. טיפול תרופתי – תרופות נירולפטיות הן הבסיס החשוב ביותר לטיפול בסכיזופרניה. אלו נמצאו יעילות בטיפול בסכיזופרניה במבוגרים ביותר מ- 100 מחקרים. גם כטיפול בסכיזופרניה של גיל הילדות אין ספק שהתכשירים יעילים, ואולם המחקרים חלוקים בתוצאותיהם בדבר מידת יעילותם במבוגרים לעומת ילדים. חוץ מקלוזפין, כל התרופות הנירולפטיות הקלאסיות יעילות באותה מידה כטיפול בסכיזופרניה. תכשירים ארוכי טווח לא נחקרו דיים בילדים, וכיוון שהם כרוכים בתופעות לוואי ארוכות טווח, יש לשקול לתת אותם אך ורק בחולים הסובלים מתסמינים פסיכוטיים כרוניים, או בעלי היסטוריה של היענות טיפולית נמוכה. אם בשלב החריף של המחלה לא מושג שיפור בתוך שישה שבועות, במינון מתאים, יש לנסות תכשיר נירולפטי אחר. רוב החולים נזקקים למנות אחזקה לכל חייהם. בחולים מבוגרים הוכח, כי שיעור חזרת ההתקפים בתוך שנה בלא מתן נירולפטיקה כאחזקה הוא 70% ועם נירולפטיקה כאחזקה- 30%. בחולים שהתייצבו לאחר התקף ראשון, יש לנסות ולהפסיק בהדרגה את מתן הנירולפטיקה לאחר כשישה חודשים. תופעות לוואי ראויות לציון הן ירידה אורתוסטטית בלחץ הדם המופיעה בתחילת הטיפול ודופק מהיר. אגנולוציטוזיס (פגיעה במח העצם הגורמת להפסקת ייצור כדוריות הדם הלבנות) אינה תופעה הקשורה לטיפול ברספרידון. מצבם של כ- 25% מחולי הסכיזופרניה המבוגרים אינו משתפר בטיפול בתכשירים נירולפטיים קלאסיים. בחולים שאינם מגיבים לטיפול מלא בשלושה תכשירים נירולפטיים שונים, ניתן לנסות ולהשתמש בקלוזפין. נמצא שקלוזפין עוזר בכשליש מהחולים המבוגרים העמידים לטיפולים האחרים. כמה וכמה מחקרים הראו אף את יעילותו בילדים ובמתבגרים. בחולים בסכיזופרניה קטטונית, או בחולים סוערים ועמידים לטיפול, מומלץ לטפל בנזעי חשמל ( E.C.T). טיפולים פסיכוסוציאליים – סכיזופרניה של גיל הילדות פוגעת בהתפתחות התקינה של הילד. לכן מטרת הטיפול כוללת, מלבד החזרת הילד לרמת התפקוד שלפני פרוץ המחלה, גם סיוע בהשגת המשימות ההתפתחותיות של בני גילו. הטיפול הפסיכוסוציאלי מתבסס על שילוב של כמה שיטות: 1. התערבות משפחתית – מכוונת לשינוי דפוסי הביטוי הרגשי-משפחתי (high expressed emotion). הדבר מושג על-ידי הפעלת תכניות פסיכו-חינוכיות שתפקידן להקנות לבני משפחתו של החולה ידע והבנה על-אודות המחלה והטיפול בה. כמו-כן, מודרכים בני המשפחה כיצד יש להתמודד עם תסמיני החולה, וכיצד ניתן לתמוך בו כראוי. מחקרים הוכיחו שטיפול נירולפטי בשילוב עם טיפול משפחתי הביאו להפחתה ניכרת בתדירות התקפי המחלה; כלומר, לטיפול התרופתי ולטיפול המשפחתי אפקט סינרגיסטי. 2. טיפול התנהגותי וקוגניטיבי – גולל אימון ברכישת מיומנויות חברתיות (הדרכת החולה להבנה ראויה נשל המסרים בתוך המשפחה, שיפור היכולת ליצירת קשר ולביטוי מילולי), מיומנויות הדרושות לפעילויות יום-יומיות והקניית אסטרטגיות חשיבה לפתרון בעיות. 3. פסיכותרפיה תמיכתית – תנאי הכרחי להצלחת הטיפול בחולים לטווח הארוך הוא יצירת קשר טיפולי יציב ומתמשך לסיוע בהגברת ההיענות לטיפול התרופתי, ובזיהוי מוקדם של החרפות המחלה. 4. תוכניות חינוך מיוחדות – ילדים ומתבגרים הסובלים מסכיזופרניה לרוב אינם מסוגלים להשתלב בכתות רגילות. הם זקוקים לכתות מיוחדות המאופיינות ברמות גירוי נמוכות ובתכנית לימוד אינדיווידואלית המשקללת את בעיותיהם הרגשיות והקוגניטיביות. הדבר יכול להתבצע במסגרת אשפוז-יום או תכניות אשפוז חלקיות, המשלבות שירותים פסיכיאטריים וחינוכיים. (המחלקה לבריאות הנפש- שניידר) מקווה שעזרתי, הדס