סופרים ימים

שלום. אני בת 39 נשואה כבר 15 שנה ומאז כמאט 5 שנים אני מוצאת את עצמי "סופרת ימים" מתי עשינו סקס. אני יודעת וגם הוא שכל שלושה ימים יש סקס- כמו מכונה- אני כל כך שמחה על החופש הזה של היומיים שהוא עוזב אותי בשקט כי מצידו כל יום כל היום יהיה המצב האידיאלי.אין לי כוח בסוף יום של תיזוזים בלתי אנושיים(עם 4 ילדים)בשעה 23:00 בלילה אפילו לחשוב על זה. אני מרגישה שאני על סף התמותתות כללית והוא אטום. העיניין שלי בסקס הופך ליותר כמו מטלה שצריך לעשות על מנת לשמור על שלום בית ויחס סביר של זוגיות- נמאס לי לטפל בכולם ותמיד להיות אחרונה בסדר העדיפויות של כולם- מה קורה כאן? האם האהבה ההבנה והזוגיות והקירבה מתחלפים עם "סביר" לי בחיים? לא מגיע לי קצת יותר?

אני היקרה במקרה שלך, יש להבין את הסיפור משני הצדדים הצד שלך והצד שלך בעלך והשאלה כיצד לפתור את הקונפליקט היא מסובכת ותדרוש ככל הנראה מעורבות של יעוץ מקצועי. הבה נתאר את הצד של בעלך (למרות שאינני מכירה אותו אישית, אלא מסיפורים דומים של גברים אחרים): "אני זקוק לסקס, אם אפשר על בסיס יומיומי. זה מרגיע אותי וללא סקס אני מרגיש כבוי וחסר שמחת חיים. הצורך שלי הוא יומי אך מאחר ואשתי עמוסה ולא כל כך פנויה לעניין, אני מתחשב בה ומסתפק בפעמיים בשבוע בממוצע. היא עושה זאת לא בחשק רב וחיי המין שלנו לא מי יודע מה טובים, אך לפחות יש כאן מינימום שאני יכול איכשהו לחיות איתו. בלי זה, אני ארגיש חסר עניין בזוגיות ומכונס בתוך עצמי". את הסיפור שלך את העלית בפירוט בפנייתך והבעת את דעתך שמין כרגע הוא מיותר בחייך, מהווה מעמסה ודורשנות וכל מה שאת רוצה הוא שקט ושעת שינה טובה. לא ברור על מי להתחשב במי ואין דרך להעריך מצוקתו של מי גדולה יותר. לפיכך, מומלץ שתפנו לייעוץ מקצועי שינסה ללמד כל אחד מכם לראות דרך עיניי הזולת, ואולי לשפר את שיתוף הפעולה ביניכם כך שיהיו לך ימים בהם תוכלי אולי לנוח על מנת להגיע למיטה יותר רעננה ויותר רגועה. כל טוב ובהצלחה אילנה