בלבול ופגיעה עצומה

שלום רב, אני חדשה בפורום ומקווה להיעזר בכם. אני ובן זוגי בפרק ב' מזה כ-14 שנים. לבן זוגי 2 בנים בוגרים ולי בן מתבגר. המערכת שלנו ידעה עליות ומורדות ברמה שנעה מלגור ביחד, להיפרד ולהישאר ביחד, להיפרד לגמרי, לחזור. נכון להיום אנחנו גרים בנפרד ונפגשים בתדירות שבין פעם לפעמיים בשבוע. הקשר שלי עם בנו הבכור של בן זוגי מצויין ואילו הקשר שלי עם בנו הצעיר, שהינו חייל, היה בעייתי בעבר (וגרם לא מעט לפרידות בינינו) אבל מאז שהוא חייל, המערכת נרגעה ואני משתדלת לתמוך בו ולעודד אותו עד כמה שאפשר, הוא עצמו בחור מעט בעייתי אבל בחור טוב שאף פעם לא חיבל בקשר או פגע בי. עוד הקדמה קצרה, אני פוחדת לנסוע עם נהגים שבעיניי הם פזיזים, חסרי אחריות או לוקחים סיכונים מיותרים. אני כ"כ חרדה מהתוצאות של התנהגות הנהגים שאני מעירה לכל נהג שעסוק ב-1001 דברים מלבד בנהיגה ולא משנה לי מי זה. בנו הצעיר של בן זוגי נוהג בצורה לא בטיחותית (הוא נהג צעיר וכבר שללו את רשיונו בעבר בשל נהיגה במהירות מופרזת) ולאחר תקופה ארוכה מאוד שבה נאלצתי לחשוק שפתיים ולנסוע איתו למרות הפחד שלי, אזרתי אומץ ודיברתי עם בן זוגי על הרצון שלי שלא לנסוע איתו אפילו במחיר של נסיעה באוטובוס או מונית על חשבוני ומאז אני באמת שלא נוסעת איתו ובן זוגי הסכים לכך ואף הסיע אותי. בשבוע האחרון, בנו הצעיר של בן זוגי סיים קורס מכי"ם שגם אליו הוציאו אותו לאחר בקשות רבות שלו, וקיווה לצאת לקורס קצינים. לצערנו מפקדו הודיע לו שאינו יוצא לקורס קצינים וכי הוא יקבל תפקיד שהוא לא הדרכתי. כמובן שהתאכזבתי מאוד בשבילו מפני שמאז גיוסו עשה מאמצים עילאיים וקצונה הייתה עוזרת לביטחון העצמי הלא כ"כ גבוה שלו. והבעיה בגינה פניתי אליכם: אתמול, בן זוגי רצה לערוך ארוחת סיום קורס המכי"ם. אני מאוד שמחתי על כך למרות שאני בתקופת מבחנים מאוד קשה ורק ביקשתי שלא לנסוע עם הבן הצעיר כפי שכבר הוא יודע, אין לי מושג מה בטון הדיבור שלי שידר אליו אחרת מלבד הפחד שלי מהנהיגה של הבן, הוא שלח לי מייל שאומר שבנו נמצא בזמן מאוד בעייתי ורגיש, והוא לא רוצה שאני אהיה בסביבתו של הבן בזמן שהוא מגיע הביתה. עוד לפני שראיתי את המייל, דיברתי עם הבן עצמו, צחקנו בטלפון וניסיתי להשיג את בן זוגי על מנת לדעת מתי להתארגן לארוחה. לאחר שעות שניסיתי להשיגו, הוא אמר לי בטלפון ששלח לי מייל ושאינו מעוניין שאני אהיה בקרבת בנו בתקופה הבאה. אני כ"כ נפגעתי, ניסיתי להבין ממנו איך זה שעד עתה הוא הבין את הפחד שלי והיום אני כבר הפכתי להיות מפלצת. לאחר הבכי הגדול, החלטתי לנוכח העובדה שאני בתקופה של בחינות שאינני רוצה להגיב בתגובה אשר תיאלץ אותי להתמודד רגשית עם תוצאות קשות ושתקתי. בערב, התקשר בנו הבכור לשאול מדוע לא הגעתי, ואמרתי שאני לומדת. עכשיו הוא פה בביתי, הוא מעוניין להגיע אליי להבא כאשר בנו החייל יהיה בבית וזאת על מנת להרחיק אותו ממני!! אני אומנם קיבלתי אותו בנעימות, ואני עובדת על עצמי שלא להחליט שום דבר דראסטי היום, אבל אני כ"כ פגועה ואני לא מתרכזת בלימודים שאני ממש פוחדת על בריאותי. מה אעשה עם הכאב שלא מרפה. סליחה על האורך..

יולי היקרה חלקה השני של הפנייה אינו ברור לחלוטין. מכל מקום נדמה שהמסר העיקרי הוא שבן זוגך רוצה בשלב הנוכחי להרחיק את בנו הצעיר ממך על מנת להגן עליו ריגשית לפי הבנתו. ההמלצה היא לאפשר לו לעשות זאת גם אם לדעתך הוא טועה. הדבר אינו קשור להיותך מפלצת מכל סוג שהוא אלא לרגישות היתר של האב כלפי בנו הפגיע וחסר הביטחון. מומלץ שתצליחי לזרום עם זה ולאפשר לאב לנהוג עם בנו בדרכו שלו. אם הכאב חזק מדי בשל העלבון, מומלץ שתפני לייעוץ פסיכולוגי קצר. כל טוב ובהצלחה אילנה