משבר בזוגיות

שלום רב, אני נשואה כשנה וחצי ויש לנו תינוקת מקסימה. הזוגיות שלי ושל בעלי מאופינת בעליות וירידות בעיקר על רקע חוסר שביעות רצון שלי מדברים הקשורים בו (מראה כללי קצת מרושל, עישון כבד, עפיפון לעיתים) ובעלי מביא עימו לקשר תחושות של חוסר ערך דבר שמתבטא בבטחונו הנמוך ביכולותיו להיות "אב משפחה" וציפיות גבוהות מאוד מעצמו. אציין כי הוא מתראה עם איש מקצוע טיפולי ודי משתדל לעבוד על דברים. בסה"כ אנחנו החברים הכי טובים אחד של השני, חולקים תחומי עניין משותפים,מדברים על הכל ובעלי מפגין המון רגש כלפי ותומך מאוד (אני קצת עובדת על העניין הרגשי, הוא לא בא לי בקלות..)העניין הוא שמאז הולדת הקטנה, משפחתי שופטת את בן זוגי על כל עניין וזה די יצא מפרופורציות. אני שמתי גבולות מאוד ברורים ורק לאחרונה הקשר עם המשפחה החל שוב לעלות על דרך חדשה אך נותרו צלקות ובעלי הופך יותר ויותר לחסר סבלנות כלפי, דבר שמתבטא בהתפרצויות זעם ותגובות מופרזות לטענותי כלפיו, גם אם הן מוצדקות. לטענתו אני מוציאה עליו את התסכולים שלי וכמעט כל טענה כלפיו מתויגת כך. אני סופגת את התגובות הזועמות ומרגישה שאין ביננו תקשורת.לאחרונה עולות בי מחשבות שאולי עשיתי טעות שהתחתנו חוץ מהילדה המתוקה כמובן.אני לא רוצה לפרק את הקשר אך אינני יודעת אם ניתן באמת לשנות גם במסגרת טיפולית. לעצתך אודה קטי

קטי היקרה, באופן פרדוקסלי אנשים שרגש חם ואוהב לא בא להם בקלות, דווקא רגש של תלונה , עיצבון או כעס כן בא להם בקלות. את ובעלך חברים טובים והוא עובד על הקשר כך שאלו כבר היבטים התומכים בזוגיות. לך יש את המטען שלך של משפחת מוצא מתערבת ביתר ורגשות חמים שלא באים לך בקלות. בעיות אלו שלך כדאי שתיפתרנה עבורך בלי קשר לבעלך. בהחלט מומלץ שתפני לטיפול אישי על מנת להבין את חלקך בהחרפת מצב הקשר הנוכחי. אופציה שנייה היא פניה לטיפול זוגי כדי לשפר את המצב. מאחר ואתם חברים ומאחר ויש ילדה משותפת מומלץ להשקיע ביש ולא למהר ולפרקו. שיהיה בהצלחה, אילנה.