להילחם או לוותר?

שנינו בני 24, אחרי קשר של חצי שנה. הבעיה שלנו היא כזאת: היא יודעת מה היא רוצה מעצמה – למצוא את האחד (שמבחינתה אני כרגע בתפקיד הזה), לעבור לגור איתו, להתחתן איתו בטווח של 5 שנים, להקים בית ולעשות ילדים. לי לעומת זאת - אין מושג מה אני רוצה מעצמי! הניסיון המיני והזוגי שלי לא בשמיים ועד לפני שהכרתי אותה תמיד רציתי להיות בעוד מערכות יחסים ותמיד הרגשתי שיש לי עוד זמן להתנסות ולהבין מה אני מחפש. פשוט לא עברה לי אף פעם המחשבה - "איזה תכונות אני מחפש מאשתי לעתיד". אפילו לא החלטתי עם עצמי מה העמדה שלי לגבי יחסים פתוחים! כרגע אנחנו פרודים ושוקלים לחזור. העניין הוא שקשה לי מאוד לתפקד כשאני יודע שיש ממני איזשהו מערך ציפיות שלם, שאני לא מסוגל לממש כרגע ואלוהים רק יודע אם מתישהו בעתיד זה ישתנה. אני מאוד מפחד לפגוע בה ולקראת סוף הקשר בינינו זה הגיע למצב של איזשהו לחץ תמידי – הדבר הראשון שהייתי חושב עליו כשהייתי קם בבוקר. אני ממש, אבל ממש לא רוצה להגיע למצב שאנחנו חוזרים ועוד שנה אני צריך להודיע לה – "תקשיבי, אני לא מוכן להתחייבות כרגע, אני הולך לחפש את עצמי בחיי הרווקות". ניסיתי לדבר איתה על יחסים פתוחים או על חילופי זוגות אבל היא לא מוכנה לשקול את זה אפילו. אני יודע שאני ממש אוהב אותה ולא רוצה לוותר עליה בכזאת קלות.. כל יום שעובר אני מפחד שעד שאני אבין מה לעזאזל אני רוצה היא כבר תמשיך הלאה.. השאלה שלי היא מה היית ממליצה לעשות במצב כזה? האם יש טעם להילחם על מערכת יחסים כזאת ולקוות שעם הזמן אני אבין שאני גם רוצה להתמסד? או שאולי היא תחליט (מה שלא נראה לי הולך לקרות) שאין לאן למהר וכדאי להתנסות כמה שאפשר לפני שבוחרים את האדם שאתה הולך לבלות איתו את כל החיים?

יוגב שלום, לפנינו שתי בעיות שאחת מזינה את השנייה. 1. אתה עוד לא סגור על עצמך, לא ממש מגובש ברצונות , בשאיפות, בכיוון הכללי ולא מרגיש בשל, שזה בהחלט סביר, לקבלת מחויבות בתחום הזוגי. ביחס לגילך הצעיר מצב חוסר הגיבוש הפנימי אופייני להרבה צעירים שלוקחים להם את הזמן "לזרום" עם החיים בקצב שלהם ולגלות מה הם בעצם רוצים. אם אתה חש מבולבל מידי בחיפוש העצמי אפשר לפנות לייעוץ פסיכולוגי העשוי לסייע בגיבוש הזהות העצמית. 2. בת זוגך לעומתך מגובשת ונחרצת וכבר יודעת לסמן את המטרה , את הבחירה ואת התזמון. מבחינתה זה נכון ומתאים, מבחינתך זה לחץ ועומס בלתי נסבלים. נחרצותה מעמידה אותך בפינה ולכן השאלה היא איזה מקום יש לאהבה "לזרום" בו ולפרוח כשהאחד נמצא בפינה ואין לו את החירות לבצע את בחירותיו בעצמו. כרגע יש אהבה יחד עם זאת אתה לחוץ ולא ממש "נושם" בקשר. קשה לקבל עבורך את הבחירה, להישאר או ללכת,שכן החלטה מסוג זה מהווה תהליך של גילוי האדם את עצמו. אבל ברור שהפערים ביניכם כרגע לא סבירים. אין כאן עניין שאחד הוא הצודק יותר מהזולת אלא כל אחד מכם בעל קצב שונה של גיבוש עצמי ומה שנכון ומתאים לאחד אינו נכון ומתאים לשני. כל טוב, אילנה.