מבולבלת ברגשות

היי, אני בן 26 ונמצא עם חברתי שהיא בגילי כבר כ-4 חודשים. בכל אותה התקופה היא לא הצליחה להיות סגורה על הרגשות שלה כלפי. בתחילת הקשר כעבור זמן מסוים היא הצליחה להגיד לי מספר פעמים שהיא אוהבת אותי ומאז היא נורא מבולבלת ולא מצליחה לדעת מה היא מרגישה כלפי. היא מאוד כנה איתי ומספרת לי כל מה שהיא מרגישה ובנוסף גם סיפרה לי שבחור אחר שעימו היא לומדת העיר לה הערות וגרם לפקפוק ברגשות שלה כלפי. בכל התקופה היא ביקשה הפסקות של מספר ימים כדי לדעת מה היא מרגישה וכלום לא השתנה מאז. אני מודה שבתחילת הקשר אני הייתי נורא לחוץ לדעת לאיזה כיוון זה הולך כי אני מחפש רק קשרים רציניים והיא תולה את הלחץ הזה כמשהו שהרס אצלה את הרגש כלפי. אני נורא עובד על עצמי ומשנה את הגישה אבל עדיין מציקה לי העובדה שיש את הבחור ההוא שגרם לה לפקפוק וגם את העניין שהיא לא סגורה על הרגשות שלה כלפי. דיברנו המון פעמים על הנושא והיא מרגישה שהיא נמצאת בלחץ כרגע בחייה ולא יכולה לקבל החלטות. ייעצתי לה ללכת לטיפול פסיכולוגי והיא הסכימה לנסות. כיצד עלי להיות בתקופה הזו? אני רוצה להיות ולתמוך בה אבל קשה לי גילויי חיבה כלשהם מצידה או הבעת רגשות.

אלון היקר, אתה רוצה קשר עם מחויבות רגשית בו כל אחד מהצדדים יחווה ויחוש אהבה ומחויבות כלפי הזולת. זוהי דרישה נהדרת, ליגיטימית ותואמת לגילך. מטעמים כלשהם בחרת לך חברה שעוד לא נמצאת במקום של חוויה רגשית עמוקה ובטוחה כמוך. לשאלה כיצד עלייך לנהוג התשובה היא בהתאם ליכולתך לספוג את המצב ובהתאם למשך הזמן שיחלוף. כרגע אתם בקשר סך הכל ארבעה חודשים שזהו פרק זמן ליגיטימי לחוסר מחויבות. מצד שני אם הבחורה לא חשה דבר כלפייך אפילו לא חיבה מדוע אתה נשאר איתה? ביטויים כמו "כיף להיות איתך", "כמה טוב ביחד" וכדומה לא מצריכים אהבת נשמה אך הם מתבקשים כגילויי חוויתיות וחיבה לאחר ארבעה חודשים. כל השאלה היא של מינונים ותזמונים ולכן קשה להשיב לך כמה זמן עלייך להמתין ולחכות עד לגילויי חיבה ורגש תואמים. טיפול פסיכולוגי במהותו הינו ארוך כשנה או יותר ולא הייתי מצפה לשינויים מהותיים בחודשים הראשונים. הישאר בקשר כל עוד הוא עונה על צרכייך הרגשיים ודע להפסיק קשר כשאינו מתאים לך.

היי, גילויי חיבה היו ותמיד היא אמרה שהיא לא רוצה לאבד אותי ושאני טוב בשבילה. הדבר היחיד שהיה חסר לה הוא הרגש החזק שאותו היא רוצה להרגיש כמו שהיא טענה שהיא הרגישה עם הבני זוג הקודמים שלה, רגש כזה שלא יתן לה שום אופציה לחשוב על מישהו אחר ולא להתבלבל. היא לא הרגישה זאת ותמיד חששה והתנהגה בהתאם, גם כשהיינו עושים דברים יחד היא היתה מתוודה שהיא תמיד היתה חושבת אם זה נכון או לא ותמיד מחשבות על מישהו אחר היו עוברות לה בראש. אני הייתי מוכן לסבול את הדברים ולתת לזמן לעשות את שלו אבל זה תמיד היה שובר אותי והייתי מתעורר עם הרגשה רעה. לצערי היום דיברנו שוב על הנושא והחלטתי שאני לא יכול להיות במצב שבו הבת-זוג שלי לא שלמה עם העובדה שהיא איתי וגם שהיא לא יודעת מה היא מרגישה כלפי ומפחדת כל הזמן שזה לא יקרה. החלטתי שאני לא יכול להיות איתה והיא הביעה סוג של עצב עם הדבר אבל מצידה זה היה נראה כמו משהו שאולי היא רצתה שיקרה ויבוא ממני. אני עדיין אוהב אותה ומקווה שאולי היא תתפכח ותרצה כן להיות איתי. והאם זה בסדר להיות במחשבה כזו או שעלי באמת להתנתק ממנה לגמרי במחשבות כי אני אדם שנקשר מהר לאנשים. תודה