מתי לשכב?

הי אילנה, תודה על הפורום... מה התשובה לשאלה הזו? כן אני יודעת שזה מתי שמרגישים בנוח אבל קצב ההתקדמות שלי ושלהם לא זהה וזה מעיק לי. אני יכולה לומר שרק אחרי חצי שנה יש לי פחות או יותר ביטחון ואמון בבחור אבל למי יש סבלנות? לכן אני זורקת אותם אחרי שתי פגישות שהם לוחצים או נראים לחוצים לכיוון כי אין לי כוח להתמודד עם זה ואז הם שואלים שאלות על קשרים קודמים.. האם אני נורמאלית? או שאולי הבעיה אצלי, שאני לא בשלה? ואת יודעת מה, הפסקתי לצאת עם בחורים בגלל לגמרי!!!! וכיום אני בת 29 ונראה לי שככל שהגיל עולה זה בעייתי יותר כי לא יהיה להם דקה סבלנות אבל לי קשה להתנשק אפילו בפגישה הראשונה. לא יודעת למה... אני באמת לא רוצה. את חושבת שאני עם בעיה בתפקוד המיני? שאני פרג'דית?אני מגישה כל כך שונה מאחרות... אז בעצם מה אני אמורה לעשות? ואל תגידי מי שיאהב אותי יחכה וכו'.. זה בולשיט.

פונה יקרה, נשים שוכבות עם בני זוג חדשים מהסיבות הבאות: 1. הן רוצות. בא להן מבחינת החשק המיני לשכב עם הגבר. 2. הן חשות קרבה רגשית מספקת שמתאים להן לממש אותה גם באמצעות יחסי מין. 3. הן רוצות לרצות את הגבר המעוניין לשכב איתן בפגישה הראשונה\שניה\שלישית וכו'. במקרה זה אין כאן התאמה מלאה לרגשותיהן ולתשוקתן המינית אך נראה להן שזוהי הנורמה וזוהי הציפיה ולא קשה להן להיענות לכך. 4. נשים לאחר מפגש ראשון או שני מודיעות לבן הזוג שלא מתאים להן להיכנס איתו למיטה לפני מפגש שישי או שמיני, למשל. יש כאן הגדרה ותיחום של הזמן במקרה כזה ניתן בהחלט להגיע לידי התנשקות או התעלסות הדרגתית ולשמור פחות או יותר על הגבולות שצוינו מלכתחילה. נראה לי שחלק גדול מן הגברים לא ינשרו ממסננת מסוג זה ואז ניתן לצאת לדרך. במקרה שלך, ובגיל 29, אכן נראה שמשך הזמן בו את מגיעה לבשלות רגשית ומינית ו\או אמון בבן הזוג הוא ארוך ביחס לנורמות של הגיל והתרבות החילונית, ובמקרה זה עליך לעשות חושבים מה כדאי לעשות. האם לעבוד על עצמך כדי שתהיי גמישה יותר וזורמת יותר, או שאינך יכולה להתפשר ותצטרכי להרים את האתגר של המתנת חצי שנה אפילו לנשיקה בפני בן זוג פוטנציאלי. נראה לי שאת מעמידה אתגר גבוה מדי וקשה מדי לקיים אותו. אפשר להימנע מיחסי מין מלאים חודש-חודשיים ואפילו שלושה, אבל להימנע מכל מגע נראה דרישה קשה ולא רצויה, כי היא מחבלת בהתפתחות הקשר הרגשי. עליך לעשות את החושבים שלך. יתכן שלאור העדפתך מתאים לך לצאת עם אנשים שאת מכירה כידידים או אנשים שאת מכירה בנסיבות חברתיות לאורך זמן ופחות מתאים לך לפגוש גברים במסגרת בליינד דייט. כל טוב ובהצלחה, אילנה

הי, אילנה לא הגעתי למצב שאני מושכת מישהו ולא שוכבת איתו. מעבר לכך בד"כ רוב הזוגות הפעם הראשונה שלהם הייתה אחרי שנה. לי לא היה את זה מעולם!!!! זה תמיד ישר מגע וקשה לי עם זה מכמה סיבות: 1. אני לא שלמה עם הגוף שלי 2. קשה להגיע לקרבה רגשית מהר תוך שתי מפגשים- שמונה 3. בעיית של לתת אמון. אני לא מבינה איך אני יכולה לצאת עם מישהו חודש ולהרגיש שהוא שלי. חוץ מזה שהם כל כך לוחצים וכמו שכתבתי אני מעיפה אותם מהר. אולי לא מצאתי את הבנ"ז הנכון? - אכן צדקת שנוח לי עם ידידים אבל כולם תפוסים או נשואים כך שזה לא בא בחשבון. מה שקרה שאני כבר נמנעת כי כל פעם הדפוס חוזר על עצמו מאז גיל ההתבגרות, לי לא קרה את הצד הזה של הסבלנות כלפיי. 4. הבחורים שאני מכירה הם בעצם זרים וזה אמור להיות תהליך ? כי אצלי זה לא! זה ישר מגע ולפעמים אני לא נמשכת לכל מי שמתחיל איתי אלא פשוט מנסה... השאלה שלי שוב, סליחה שאני שואלת אבל ככה זה אצל כולם?לפי מה שתארתי את חושבת באמת שאני בעייתית? לדעתי מה שקובע את ההתקדמות זה ההתנהגות והאינטלקטואל... סליחה שאני שואלת אבל זה ממש חשוב לי להבין אם משהו לא בסדר אצלי או שפשוט לא הכרתי בחורים רציניים? אני חושבת שבחור שיתנהג איתי אחרת זה כן יקרה למשל כמו שכתבת עם ידידים נוח לי שנוגעים בי. למרות שאני קצת מתביישת בגוף שלי ולא מרגישה בנוח.אבל שוב בן זוג נכון יכול לתת הרגשה טובה. הבעיה שזה בלתי נמצא!!! אני חייבת לדעת אם אצל כולן זה ככה מהיר שמכירים משהו משום מקום?