הורות ויחסים

אני אמא לילד בן שנה ובחודשים האחרונים מרגישה ריחוק נפשי ופיזי מבן זוגי. זה לא שאני לא אוהבת אותו אבל הרבה פעמים מרגישה שאין לי סבלנות לראות אותו וגם נרתעת ממגעו. חשוב לציין שלא חזר לי החשק המיני וכעת שנכנסתי לדכדוך מתחילה לקחת ציפרלקס שבטח יעיב עוד יותר על החשק. מה עושים? לא נוח לי עם התחושות האלה ואני רוצה לחזור לתקופה היפה שלנו לפני הלידה. מאוד רע לי.

יעל היקרה, הבעיה שאת מתארת היא בעיה בעלת גוון פסיכולוגי מובהק. נשים רבות לאחר לידת ילד ראשון מעבירות באופן מודע ובלתי מודע את מירב האנרגיה הרגשית שלהן אל התינוק החדש ההופך להיות מרכז עולמן. כתוצאה מכך יש אובדן עניין ואובדן ריגוש הן מבחינה רגשית והן מבחינה מינית כלפי בן הזוג. למעשה את מתארת שנוכחותו של בן זוגך מפריעה לך, כלומר הדבר מביע על משאלה או להיות לבד או להיות רק עם התינוק האהוב. בן הזוג איבד את האטרקטיביות כלפיו. במקביל את גם סובלת מדיכאון שלאחר שנה לא בטוח עד כמה הוא הורמונלי ועד כמה הוא פסיכולוגי בגלל שינוי הדגשי האנשים היקרים לליבך בתא המשפחתי - כלומר הילד במקום הראשון ובן הזוג נחשב כמיותר. העובדה שאינך סובלת את מגעו של בן זוגך, גם אם המגע אינו בעל אופי מיני, מצביעה על רתיעה עמוקה ממנו. תרופת הציפרלקס אולי עשויה לסייע בהפחתת הדיכאון אך יש להביא בחשבון שהיא גם מהווה גורם מדכא תשוקה מינית. לדעתי אין מנוס מלפנות לטיפול פסיכולוגי העוסק בחקר הילדות וברגרסיה אל העבר על מנת להבין את הרבדים העמוקים של נפשך. דרך אגב, אפשר להחליף את הציפרלקס בתרופות אחרות כגון ויפקס הפוגעות פחות בתשוקה המינית. מכל מקום, נראה לי שהצורך היותר נכון הוא להתמודד עם הבעיות הפסיכולוגיות ומטרת התרופה למנוע ממך שקיעה לתוך הדיכאון אך הוא לא יפתור את בעיית הקשר הרגשי שהשתנה. כל טוב ובהצלחה, אילנה