משבר

לדר' שלום רב, הסיפור שלי ארוך, אבל אנסה לתמצת עד כמה שניתן. אני ובעלי ביחד כשש שנים. הזוגיות שלנו ידעה עליות וירידות רבות, אך בסך הכל אנחנו אוהבים ומאושרים רוב הזמן. בשנים האחרונות קרו מספר מקרים שערערו את היכולת שלי לסמוך על בן זוגי. בהתחלה היו כמה שקרים קטנים (אם כי בעיניי אין דבר כזה - שקר קטן, יש שקר) שגרמו לי לטלטלה רגשית עצומה, כי אני אדם מאוד ישר, והיושר הוא אחד הערכים הבסיסיים והחשובים ביותר בשבילי. לפני כשנה גיליתי שבעלי מתכתב עם מישהי שפורום להיכרויות סקס. הוא טען שהתכוון לספר לי אך לא היה לו אומץ ושלא הייתה מגידה בפועל(עברנו טיפול מיני בעבר, עדיין יד בעיות ונושא הסיפוק והגיוון עולה מדי פעם גם היום). אתמול גיליתי התכתבות בהודעות עם אישה אחרת. לדבריו זה קשר ידידות שנוצר לאחרונה, שבמהלכו האישה פיתחה כלפיו רגשות, בעקבות כך הוא ביקש לנתק את הקשר אך היא ממשיכה להטריד אותו. גם כאן לטענתו לא היה שום דבר מיני. כל מקרה כזה פגע בי קשות, בכל פעם בעצמה גדולה יותר. היום אני במצב שאני לא יכולה להכיל יותר את המצבים האלה, לא יכולה להרשות לעצמי להיפגע כ"כ, לשמוע את כל ההבטחות, לתת אמון שוב ואז שוב להיפגע. לא יכולה להאמין לו יותר, ואין לי מושג אם כל הסיפורים האלה הם אמינים ועוד כמה כאלה היו ולא נודעו לי. הפעם בעלי טוען שהוא זקוק לעזרה פסיכולוגית, ושההתנהגות הזאת נובעת מחוסר יכולת שלו להתמודד עם דברים מסוימים. והגרוע מכל - אני בתחילת הריון. פשוט לא יודע מה לעשות. אין לי יותר כוחות להכיל את כל זה. אני מרגישה שהפעם ההימור גדול מדי - אני לא רוצה לתת עוד צ'אנס, ואז אחרי כמה זמן לגלות עוד שקר או הסתרה, ולמצוא את עצמי לבד עם תינוק. אני חושבת על הפלה ועל פרידה. אני ממש במצוקה ואבודה. אודה לעצתך. בתודה מראש.

פונה יקרה, הנושא שאת מעלה הוא אכן מורכב וסבוך. לאחר שש שנות נישואין טובים את בהריון. מסתבר שלא מיהרתם להביא ילד לעולם, אולי גם לא היה קל במיוחד, וכיום את בהריון. הייתי מפרידה בין שתי השאלות. האם אחרי שש שנות נישואין, ואיני יודעת בת כמה את והאם היה קל או קשה להרות, את מוכנה לוותר על הילד\ה העתידי\ת? אם תאלצי למצוא את עצמך במצב של אם חד הורית, חלילה, מידת ההשתוקקות לילד והרצון בו היא שאלה רגשית עמוקה. יש הרוצות בילד בכל מחיר, בהגיע זמנן לכך, ויש הרוצות בילד רק בהינתן נסיבות מסוימות. לכן שאלת הורדת ההריון חייבת להתחשב במידת השתוקקותך וברצונך לילד. האם בכל מצב או רק בתנאים שהם טובים לדעתך. קטונתי מלקבוע עבורך בשאלה זו, שכן זו שאלה של חוסן האישיות ומידת ההשתוקקות לילד. באשר לבעלך, יש לו ככל הנראה צרכים כפייתיים לניהול רומנים אינטרנטיים, בין אם הדבר מלווה יחסי מין, ובין אם לאו (לדבריו). אני מכירה מטופל שלי שהיה נשוי באושר לאשתו ויחד עם זאת היה בו דחף כפייתי לניהול שיחות אינטרנטיות אשר לא הגיעו לכלל מימוש בעולם המציאות אך היו עמוסות התעסקות אירוטית. כמו כל מעשה כפייתי, הדבר נובע מחרדות עמוקות ויושב על כעסים לא מודעים עמוקים. אם הקשר ביניכם חשוב לך, הרי ברור שהשקרים הם חלק מהתופעה הכפייתית הכוללת, וזהו מרקם שלם של אקט כפייתי, התמכרות לו, כיסוי וחיפוי באמצעות שקר. אני מניחה שבתחומים אחרים בעלך אינו נוטה לשקר לך. אם ברצונך להמשיך את קיום הזוגיות ואף המשפחה, אין ספק שעל בעלך לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי שייקח את הזמן שלו, ועליך לגלות הבנה, דבר שהוא בהחלט קשה, לעובדה שהוא מסובך בקושי פנימי מסוים עם עצמו - דבר הגורם לך להיחלשות ולייאוש מהקשר. להערכתי יש מקום לזכור את הצדדים החיוביים של הקשר, את האושר המשותף שהיה לכם, את העובדה שאת בהריון, ועם כל הקושי להבין שיש כאן בעיה שיש להתמודד איתה ולפתור אותה באמצעות טיפול פסיכולוגי. אם רוב השנים המשותפות היו מאופיינות בהתאמה ובאושר הייתי ממליצה לא לשבור את הכלים. עליך להביא בחשבון שאין כאן בגידה בך, על אף שכך נראה הדבר כביכול, אלא פגיעה באינטגרציה האישיותית של בעלך. האם את מוכנה לחיות עם בעל שאינו מושלם כפי שנטית לחשוב בעבר? כל טוב ובהצלחה, אילנה