פרידה מבן זוג

שלום לפני כחודשיים בן זוגי נפרד ממני לאחר קשר של כשנה וחצי במהלכו היינו חצי שנה מאורסים. הפרידה באה בעקבות פערים שהתגלו במהלך הקשר- עם הזמן הוא התחיל להתחזק בדת, בהתחלה זה לא הפריע לי ואמרתי לו שכל עוד זה לא ישפיע על הקשר בינינו אני מקבלת את זה.. עד שהוא התחיל לבוא אליי בדרישות כמו לשמור שבת וכו ואני בתור חילונית לגמרי התחלתי להרגיש שהוא רוצה לשנות אותי כדי שאתאים לפאזל שהוא בונה לעצמו... וכך נוצר הפיצוץ ואחכ באה הפרידה ביוזמתו שכן השתכנע כי אין לנו שום דרך לגשר על הפערים.. חשוב לציין שעד הפיצוץ הזה הקשר שלנו היה מצוין היינו החברים הכי טובים דיברנו על הכל וגם כשהיו בעיות ידענו איך לפתור אותן עשינו הכל ביחד ותיכננו את חיינו העתידיים יחד.. ולא ראינו שהפערים הללו ישפיעו על חיינו כי החשבנו אותם למינוריים וכאלה שניתן להתמודד איתם.. וראוי לציין שכשהתאהבתי בו הבחור היה חילוני לגמרי.. אחרי הפרידה הייתי מאוד פגועה ולא יכולתי לדבר איתו אך עשיתי חושבין והחלטתי שאני יכולה להתגמש פה ושם כדי להתגבר על הפערים על מנת לשמור על הקשר הנדיר בינינו שכן הייתה אהבה גדולה.. פניתי אליו ישבנו ודיברנו והסברתי לו שאני מוכנה לתת צאנס שוב הוא אמר שהוא גם כן רוצה אבל מפחד כי משוכנע שלא נסתדר.. אמר שלא רוצה לוותר עליי ושאוהב אותי ושלא יתחתן ויאהב אחרת אבל לא מצליח להתגבר על המשבר שנוצר בינינו..את כל זה אמר כשדמעות מילאו את פניו והוא התרסק לי מול העיניים.. הנחתי לו לשבוע ואז שאלתי אותו שוב מה הוא רוצה ואז אמר לי שעדיף לי וגם לו שלא נהיה יחד ושאני צריכה לשכוח ממנו.. איך זה יכול להיות שבנאדם שאוהב מסוגל לוותר בצורה כזו? מבלי לעשות מאמץ ולו קטן להצלת האהבה? ואם הוא שלם עם החלטתו למה הוא כל כך מתוסכל? עברו כ 3 שבועות מהשיחה ההיא ואני לא מתכוונת ליצור איתו קשר.. אני מאוד כועסת עליו שוויתר עלינו.. וכי אני לא חושבת שהסיבות לפרידה היו מוצדקות שכן לא היה מדובר בפערים שבלתי ניתנים לגישור.. אמרתי לו שממשיכה הלאה בחיי (למרות שזו משימה לא פשוטה בכלל אבל יודעת שחייבת לעשות זאת כדי לשמור על סוג של שפיות) אבל כל הזמן מכרסמת בי ההרגשה שאולי הוא יתחרט ויחזור.. איך אני משתחררת מזה? והאם יש מקום לאופטימיות בסיפור כזה? תודה רונית

פונה יקרה, עניין של חזרה בתשובה לעיתים קרובות הוא עניין של תהליך. כלומר מתחילים בצעדים קטנים של שמירת מצוות מסוג זה או אחר ובהדרגה בהחלט עשויה להיות העמקה של הדתיות, תהליך המכונה "התחזקות". אם נאמר שבן זוגך לשעבר יגיע למצב של התחרדות עמוקה בה תתבקשי להתלבש כאישה חרדית, לשלוח את ילדייך לבתי ספר חרדיים, לפרוד במנהגי הפרדה בין נשים וגברים זבזמן אירוח, לשמור שבת, לסלק מהבית את אמצעי התקשורת, האם אכן תהיי מסוגלת לעמוד בכל המתבקש מאישה חרדית? תהליך של חזרה בתשובה הוא תהליך נפשי עמוק ואם שני בני זוג הולכים בו יחד עליהם להיות מחוייבים לו ברמה הנפשית ברמה עמוקה מתוך אמונה עמוה בצדקת הדרך. שיתוף פעולה וכיבוד השקפות הזולת אינו מספיק כאן שכן חיים משותפים עם אדם חרדי מחייבים סימטריה מוחלטת של האישה, של הילדים ושל המשפחה כולה. אני מניחה שהצורך הנפשי של חברך לשעבר לחזור בתשובה הוא עמוק, כה עמוק עד שהביא אותו לותר על קשר אהבה ביניכם. בפגישה ביניכם הוא בכה כי הוא כאב מאוד את כאב הפרידה והאובדן אך בסופו של דבר כאשר התרחק ממך וראה את הדרך שהוא עומד ללכת בה ואולי אף הבין עד כמה הוא מוכן להרחיק בה לכת אני מניחה שהוא עשה טוב לשניכם בתהליך הפרידה שכן איני מתרשמת מדברייך שאת מוכנה להעמיק וללכת איתו לכל תהליך התחזקות אשר יהיה. האופטימיות בסיפור היא שעל כל אחד להיות אותנטי עם אורח החיים ודרך החיים בה הוא מאמין ואם את אדם שמצא אהבה בעבר ואהבה טובה וגדולה, ברור שיש לך היכולת לכך ולפיכך סביר שעם התגברותך על כאב הפרידה הנוכחית תמצאי אהבה חדשה התואמת את השקפתך לחיים. כל טוב ובהצלחה, אילנה