מתמוטטת

אז ככה, אני ובן זוגי יחד 4 שנים מתוכם שנתיים חיים יחד, אני עברתי אליו. אני בת 27 הוא מבוגר ממני ב11 שנה, הוא היה כל עולמי פשוט השלמות שחיפשתי ברור שאני גם עכשיו אוהבת אותו אבל חייבת להודות שכבר מסתכלת אליו קצת אחרת מפעם. הוא נורא רצה ילדים לעומתי שאני לא רוצה ילדים אני חושבת שילדים מעיקים על השיגרה והחיים ורומסים את הזוגיות והאינטימיות שבמילא נהרסת מטבעה ללא קשר לילדים. זרמתי איתו בקשר לרצון לילד כמובן לא ספרתי ימי ביוץ וכדומה פשוט נמנעתי בלהשתמש באמצעי מניעה, במבט לאחור לא ברור לי למה עשיתי את זה האמת היא שלא האמנתי!!! שאכן אני יכולה להיקלט, סיפורי חברות סביבי יום בחודש ביוץ וכל המסביב, חשבתי סיכוי אחד למיליון בהתחשב שספרתי את הימים הבטוחים וכל המשתמשע מכך. חייבת להודות שהרמאות" שלי שיחקה לטובתי 10 חודשים חודש אחריי חודש הכל דפק כמו שעון, ולפתע הופ!! אני לא מקבלת מחזור נכנסת לחרדות עושה בדיקת הריון ורואה חיובי! באותו רגע קפאתי עם הבדיקה ביד ורציתי להיבלע לתוך תהום, נכון להיום אני בהריון נורא צעיר ולעשות הפלה לא יוצא לי מהראש ומצד שני אני על פניו בבית ומולו רגיל וכל בסדר .. זורמת.. הוא מבחינתו הכי מאושר בעולם ואין דברים כאלה! אני מבינה שהבאתי את עצמי למצב בעל כורחי מהפחד לאבד אותו למצב בעצם שאני לא רוצה להיות בו. כשהוא זורק לי מילים כמו איזה אמא תהיי וואווו... אני ממש נגעלת ממנו. אני לא יודעת מה הכי נכון לי לעשות!? וחשבתי כבר על מלא דברים ולא הגעתי לשום מסקנה..  

פונה יקרה, הסיטואציה שאת מתארת היא מאוד, מאוד קשה. לא מומלץ שאישה תביא ילד לעולם בניגוד לרצונה אך ורק לספק את רצון הגבר ואם בגיל 27 הריון מביא אותך לחוויה של סף תהום נראה שקיימת בך התנגדות עמוקה ועזה למצב זה. יחד עם זאת עלייך לברר עם בן זוגך האם הקשר ביניכם יגיע לכלל פירוד במידה ותעשי הפלה. לאור הזמן הקתר העומד לרשותך לשם קבלת החלטה הייתי בוחרת להיכנס לייעוץ פסיכולוגי אישי וזוגי בתדירות של פעמיים-שלוש בשבוע למשך שלושה- ארבעה שבועות (האינטנסיביות של המפגשים נובעת מקוצר הזמן העומד לרשותכם במקרה הנוכחי) על מנת לדון בנושאים הכה חשובים אשר נושא ההריון הציף על פני השטח. בהחלט לא כדאי להביא לעולם ילד לא רצוי ובהחלט גם לא רצוי לאבד קשר שהוא מיטיב ורצוי. בן זוגך מתקרב לגיל 40 וברור רצונו בילד בשלב הנוכחי. כאמור אתם עומדים בפני אחת הדילמות הקשות בזוגיות ואנא מהרו ופנו לטיפול פסיכולוגי באופן מיידי. כל טוב ובהצלחה, אילנה