עזרה...עצה

שלום לכולם, אז ככה, דיי קשה לי אפילו לכתוב את זה כי פשוט לא דיברתי על זה עם אף אחד, עד עכשיו, זה נשמר עמוק עמוק בפנים. אני בת 25, גרה בדרום הרחוק ועובדת בעבודה קשה וטובענית. אני נמצאת במערכת יחסים מזה 5 שנים, עם בחור בן 27. אנחנו גרים יחד, מסודרים, מרווחים יפה. והכל מתפורר, מבחינתי. כל הזמן אותם ריבים, כי אף אחד לא רוצה לקחת צעד ולהשתנות. לאחרונה זה אפילו החריף, ונהיה בלתי נסבל לחזור הביתה. הרבה זמן חשבתי שזה הגבר בשבילי, אבל עכשיו כשאנשים שואלים אותי מתי החתונה, אני צוחקת ומעבירה נושא. הרבה דברים שיש בו - מפריעים לי, והפוך. אני כ"כ רוצה לפרק את החבילה, אבל הפחד חזק ממני. אני מפחדת להשאר לבד, שיגידו לי "איזו טיפשה את, אין זוגיות מושלמת", אני מפחדת להיות אותה אחת, זאת שבת 35 ועדיין גרה לבד עם חתול. אני מפחדת להשאר לבד. זה אוחז אותי חזק ולא עוזב. הרי בנינו חיים יחד, אנחנו חיים 3 שנים יחד, הדירה והכל. הכל. כל העולם שבנוי סביבי מכיל אותו. אני מרגישה שהוא לא האדם שאיתו רוצה לחיות כל חיי. אבל מצד שני - איך אדע, אולי האנשים בחוץ גרועים יותר?... ההרגשה הזו התחילה לפני חצי שנה. חצי שנה אני חייה ככה. הכל להתחיל מזהף שהכרתי בחור חדש בעבודה. בהתחלה נקשרנו ולא ייחסתי לזה חשיבות, אמרתי לעצמי שזה יעבור, שאני אכיר אותו יותר וזה ישרר אותי. אבל זה לא משחרר אותי, אנחנו מדברים כל יום, צוחקים יחד, יש בינינו חיבור שלא הרגישתי בחיים. אני יודעת שיש לו רגשות כלפיי. הוא כמובן לא מראה שום דבר, הוא בחור מכבד, שיודע שיש לי חבר ולעולם לא יתחיל לפתח משהו בעקבות הידיעה הזאת. בטעם גילי זאת, אחרי שחבר שלו - שהיה שיכור, פלט זאת כשעמדתי קרוב, ועשיתי את עצמי לא שומעת - כשבפנים התהפך לי כל הגוף. אני יודעת ש...זה סוג של רגש לא ממומש, זה אתגר, ויכול מאוד להיות שברגע שאני אממש אותו, אז זה יעלם...ואני אבכה על מה שאיבדתי... מצד אחר...מה שכואב לי עוד יותר שהחבר שלי הוא הגבר היחידי שהייתי איתו...והאם אצליח לחיות את כל חיי בלי לחוש תשוקה מגבר אחר? האם ייתכן?... אני כ"כ אבודה, מפוחדת. לא יודעת לאן ללכת. לא יודעת לאן לברוח. לא יודעת מה לעשות. אני כבר לא יכולה לראות את הבחור מהעבודה, כל שיחה שלנו יחד..מעולם לא היה לי חיבור כזה עם גבר...גם לא כשהתחלתי לצאת עם החבר... אני רוצה שזה ייפסק. אני מפחדת לקחת את החיים שלי בידיים ולעזוב את הדירה, לשבור את כל מה שבניתי עד עכשיו. להשאר לבד.

פונה יקרה, את רק בת 25 כלומר מאוד צעירה וכבר הספקת להיות בזוגיו ארוכה מאוד של 5 שנים עם בן זוג, לגור איתו 3 שנים ולחוות איתו מיניות ראשונה וכמו כן תהליכי קשר שהם לעיתים בלתי נמנעים של אבדן עניין ועליית קונפליקטים וחיכוכים. כל אלו הם תהליכים טבעיים ואיני רואה זיבה לאחוז בהם בכל הכוח ולשחרר אותם. מסתבר שב"דרום הרחוק" יש גם גברים אחרים כמו זה שבעבודתך. נכון שמרחוק ומבחות דברים נראים יפה יותר מפנים וקרוב ואין שום ערבות שאם הבחור אליו את נמשכת תיווצר זוגיות טובה ועמוקה יותר מהנוכחית. יחד עם זאת יש כאן סיכוי למשהו חדש, צעיר ורענן בעוד הזוגיות הקודמת העלתה חלודה. קשה להמליץ על עזיבת מערכת יחסים מבלי להכיר את הנפשות הפועלות שכן לא ברור באיזו מידה תורם כל צד לעכירות היחסים, היחסים הם תמיד של שניים, כלומר כל צד תורם את 50% שלו לקשר הבעייתי. בעקרון את צעירה ובהחלט יכולה לזרום הלאה מבלי לפחד על החתול בגיל 35, יחד עם זאת כדאי לשוחח עם איש מקצוע על מנת להבין את חלקך בהתעכרות היחסים עם בן הזוג הנוכחי. לגיטימי לרצות התנסויות נוספות, שכן באמצעותן צוברים חוויות ולומדיות להכיר את עצמנו אך העובדה שפחדייך כה עזים היא לכשעצמה אומרת דרשיני, לא ברור מדוע בחורה בת 25 מפחדת להמשיך לזרום עם החיים לבד כתהליך ביניים ומדוע כה עמוק הפחד ממציאת זוגיות טובה וחדשה. הייתי ממליצה לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי, קיים מרכז גדול בבאר שבע, שווה לנסוע לשם ואם את קרובה לאילת, אני מניחה שגם בה יש פסיכולוגים. כל טוב ובהצלחה, אילנה