בעלי רוצה להפרד

כתבתי לכם בעבר על בעיה שהציקה לי וזו ההמשך אני נשואה 40 שנה יש לנו משפחה ילדים נכדים התחתנו מאד צעירים שימרנו את היחסים שלנו לתקופה מאד ארוכה כמו 35 שנה ואז קרה משבר כלכלי ענק בחיינו ונאלצנו לעזוב את הארץ להיום אנחנו עובדים כמו תיאלנדים בארצינו חיים בקושי בעלי לפני כ4 שנים החל לשחק שח במחשב הדבר הפריע לי מאד כי הוא היה משקיע כמעט כל טיפת זמן בזה להיום הוא משחק בלי חשבון כל רגע מזמנו בתקופה הזו הוא הזניח כל מה שהיה סביבנו עם זה משפחה חברים או את המיןהוא היה יושן כשבא לו וממשיך לשחק לא מתאמץ להפגש איתי באמצע הדרך המין הלך ודעך הוא פשוט שקע בזה ולהיום אני יכולה להגיד בוודאות זו התמכרות כל הדיבורים שלי הבכיות ההסברים כלום לא עזר הוא בשלו לא רואה אותי בעיניים לפני כיומיים רבנו על שטויות והטחתי בו מילים קשות דבר שאני לעולם העזתי אבל יסלחו לי כולם הייתי מפוצצת מכל מה שקורה והאי איכפתיות שלו הייתי מבינה שאולי הוא בדיכאון ואולי זו בריחה אבל מה אני יכולה לעשות בנדון כסף לטיפוןל אין לנו ואנחנו בארץ זרה לחזור לארץ הוא לא מוכן לשמוע כי הוא מרגיש שהוא הובס אז מה עושים בכל מקרה לאחר הריב הוא הודיע לי שהוא לא מעוניין להמשיך את הקשר איתי בשום פנים ואופן וחיי נעצרו מלכת אני לא יודעת משהו אחר כל שידעתי זה לטפל בו במשפחה להשקיע את כולי רק בזה ואני נכנסתי למצב של חרדה אטומית אין לי כסף אין לי בית אין חבר להשען עליו ולפתע אני צריכה למצוא כוחות להתחיל משהו חדש בחיי ואני עומדת תוהה איך גבר יכול להשתמש ולזרוק אחרי 40 שנות נישואים מתוכם 35 היו נהדרים איך במחי יד הוא מוותר הוא לא מוכן לשמוע דבר הוא בשלו לכי אני לא צריך אותך והמילים רודפות אותי וצורבות ואני משתגעת ובבטן שורף העלבון איך?

פונה יקרה, 35 שנה היו לך חיי זוגיות טובים עם בעל מפרנס, חבר ומאהב. הגבר הזה כיום איננו קיים שכן הטראומה, הדיכאון וההתמכרות אליהם שקע שינו את האדם שהיכרת. היום במובנים רבים זהו גבר אחר ששוב הקשר איתו אינו מתאים לך. ברור הוא שכל אחד מכם צריך לקבל טיפול תרופתי הולם ורצוי גם טיפול שיחתי. בטח שאין לדבר כאן על מישהו שהשתמש במישהו ועכשיו זורק אותו השאלה היא האם כל אחד מכם יכול באיזשהו אופן לעזור לעצמו ולדחוף את השני לכיוון מאמצי שיקום. האלטרנטיבה הגרועה היא ששניכם תשקעו יותר ויותר. תרופות נוגדות דיכאון וחרדה מצויות ככל הנראה במסגרת הביטוח הרפואי שלכם גם אם אתם בארץ זרה, זוהי תחילת הדרך לריפוי. יש לך ילדים ואולי את יכולה להתייעץ איתם ואולי את יכולה לבוא לארץ לתקופה של כמה חודשים כדי לקבל כאן עזרה. אני מניחה שאת תלויה בבעלך ומתקשה לקבל החלטות עצמאיות משום שכל החיים היית עקרת בית כדברייך אך עכשיו את ניצבת בפני קבלת החלטה האם לאפשר לשניכם לפתח כעסים ונתק רגשי האחד כלפי השני משום שהמצוקה גדולה מדי עבור שניכם או שאת לוקחת את עצמך בידיים ומנסה להציל קודם כל את עצמך. במצבך הנוכחי אותו את מתארת קשה להניח שיש לך כוחות לעזור גם לו כי את מנסה למצוא אצלו תשומת לב, חיבה ואהבה שבמצבו הנוכחי נמחקו מתוכו מהיותו שרוי בטראומה ודיכאון.