מה עושים?

אני בת 20,למדתי באולפנא, אח"כ עשיתי שירות-לאומי. בגדול,אפשר להגיד שלא נוצרו קשרים עם המין השני בכלל(חוץ מהברור מאליו,אחים וצוות מנהלי וכדומ')יש כאלה בנות שהכירו דרך בני עקיבא וכאלהאבל אני ,לא הרגשתי אף פעם צורך ללכת לפעולות מסוג זה. נכון לעכשיו אני לא מרגישה שאני זקוקה לאיזה אישיות גברית בחיי,בכלל,וזה קצת מפחיד אותי-אני אמורה להרגיש שמשהו חסר??? חברה מהעבודה הציעה לי מישהו,הסתכלתי עליו בתמונה ,וואלה לא עושה לי כלום,הוא נראה לי גדול ואני מרגישה קטנה !!! מעבר לזה,ואני מרגישה לגמרי שטחית שאני חושבת על זה,אבל המראה שלו לא קסם לי,נגיד את זה ככה.

פונה יקרה, המהלך הנורמטיבי והטבעי של הדברים, כלומר באופן סטטיסטי בנות בגילך כן מעוניינות להכיר בחורים, ובהחלט לגיטימי שתרצנה בחורים נאים. יחד עם זאת לכל אחת קצב ההבשלה שלה, את גדלת במסגרת חינוך דתי, לא ברור לי מהם הערכים שקיבלת אודות מיניות וזוגיות, באיזו מידה את חשה נוח במחיצת בנים ובאיזו מידה יש לך עכבות ובושות נוכח כל הנושא של מיניות. אינך מדווחת על צורך בקשר רומנטי עם בחור וטוענת שאינך זקוקה לנוכחות גברית בחייך. במקרה הנוכחי איני רואה כל סיבה לדחוק בעצמך ופשוט זרמי עם מי שאת ואיך שאת ותני לעצמך זמן לרצות או לא לרצות כפי שבא לך. בשלב הזה את צעירה מאוד ואם אינך נמצאת תחת לחץ סביבתי ומשפחתי להכיר בן זוג ולהתחתן אז בהחלט מוטב שתקחי לך את הזמן ותראי לאן נושבים פני הדברים. אם עוד שנתיים עד ארבע שנים עדיין תהיי חסרת עניין בבנים ותרצי להבין את הרקע הנפשי לכך, או שתהיי מעוניינת לשנות זאת לכיוון כלשהו תוכלי אז לפנות לייעוץ מקצועי. כרעג הייתי מניחה לדברים כפי שהם, עת לכל דבר תחת השמש. כל טוב ובהצלחה, אילנה