על סף פרידה

היי. אשתי ואני יחד כבר 17 שנה ויש לנו 2 ילדים (6,4). עברנו המון מריבות ואף היינו בטיפול זוגי לפני שנה,שמרביתו התעסק באשתי ובשאלה על חייה ושאיפותיה. כיום אני והיא לא כל כך מדברים.היא טוענת שהיא רוצה "להתחיל לחיות",כלומר,שיהיה לה למה לקום בבוקר...היא לא רוצה לעבוד בסתם עבודה ורוצה ללמוד משהו רציני ולא סתם להעביר דפים.אבל לימודים אלה הם בבוקר והיא לא יכולה לא לעבוד. בנוסף לכך היא טוענת שעשתה טעויות בעבר והיא מצטערת עליהם היום,אחת מהן היא אני,שכשהכרנו היינו בני 20 והשתננו מאז,שכבר אין לה על מה לדבר איתי.ושאין לנו נושאים משותפים. היא די תקועה במצב זה ,חוששת להיפרד כי זה לא דבר קל אך עם זאת היא טוענת שלא נוכל להמשיך. כדיברתי איתה על הזוגיות היא אמרה שאין לה כח "לתחזק" את הזוגיות. מה אני יכול על מנת לעזור לה? אף פעם לא מנעתי ממנה ללמוד או לא לעבוד,תמיד עשתה את מה שרצתה. מעוניין בעצה?

יואל היקר, קשה מאוד להביע דעה לגבי אדם אחר שאיננו הפונה בעצמו, אינני מבינה מהפנייה מדוע ההורות שהגיעה אחרי 11 שנות נישואין אינה מספקת את אשתך ומעניקה לה סיבה טובה לקום בבוקר ואינני מצליחה להבין מדוע במהלך 10 השנים לא הצליחה ללמוד תחום כלשהי המעניק לה סיפוק ומשמעות. אני חוששת להתבטא שוב כלפי אדם שאיננו הפונה אך הרושם הוא שמדובר בסוג של דכדוך. במצב הנוכחי הרושם הוא שמרבית הדברים כולל הזוגיות אינם מספקים וממלאים. לא נותר אלא לחזור על המנטרה שאם ברצונך לנסות ולהאבק על קשר זה מומלץ לפנות לייעוץ זוגי, חרף העובדה שכבר הייתם בסרט הזה, אם כי בצורה שונה, גם בעבר. ייתכן שמאז השתנו פני הדברים, השתנה הלך הרוח וכך או כך קשה לשמור על נישואין כשצד אחד חפץ בהם והשני לא ממש. אם אתה מעוניים בהמשך הקשר נסה להשקיע ולשכנע את אשתך לעשות את המירב שהיא מסוגלת לו במסגרת המאמצים המשותפים לשמור על הקיים. אלטרנטיבה לא תהיה קלה לשניכם ובפרט לגבי אשתך הרוצה בו זמנית גם לפתוח בהתחלות מקצועיות חדשות. כל טוב ובהצלחה, אילנה