תחושה של רצון להיפרד

שלום רב! אני בת 26. נמצאת עם בו זוג שמבוגר ממני בעשור. חיים יחד כשנתיים הייתה הצעת נשואין (אנחנו בכיוון של חתונת יום שישי בצהריים). וככל הנראה בקיץ הקרוב האירוע אמור להתקיים. מבחינה כלכלית הכל יציב ואף יותר מזה. אני סטודנטית (לומדת בלבד). אפשר להגיד שרמת חיי דיי גבוהה. מאז שעברנו להתגורר יחד או יותר נכון אני אצלו. הפסקתי לעבוד לא במתכוון פשוט הדברים כך התגלגלו להם באותו הזמן ומה רע אם אפשר רק ללמוד ולא לעבוד. חשוב לי לציין שבן זוגי כיום היה בשבילי כל מה שאני מחפשת בגבר ואף יותר .. מכל הבחינות! ובתחילת דרכנו אני ראיתי אותו בתור האביר על הסוס הלבן. ממש ככה. גם היום אני אוהבת אותו. אבל, בדילמה ממש קשה לא יודעת אם זאת דילמה כי אני יודעת שאני לא יכולה לעזוב אותו לא מסוגלת לחשוב על איך שהוא ישבר מזה. ומה עם ההורים והמשפחה, מרגישה שאיך אפשר לעשות דבר כזה. ומצד שני אני מרגישה שהשיגרה משעממת אותי כל היומיום משעמם אותי נורא, אני נורא רוצה להתרגש ולחוות ריגושים ואפילו לעיתים דיי קרובות אני אומרת לעצמי באה לי להיות רווקה וחופשיה ולא לדאוג לאף אחד ולא להיות תלויה באף אחד כמו למשל עכשיו אני לגמריי תלוייה בו והוא גם בי בדברים כאלו או אחרים. בקיצור הכל מתחיל לשעמם אותי אני רוצה שהכל יהיה כמו בהתחלה, אני אומרת לעצמי איך זוגות חיים שנים בשיגרה ועוד גידול ילדים וכל המסביב, זה נראה לי נורא מעיק ומעייף ואיפה אז... הזוגיות והאינטמיות?! של כל הזוגות האלה, ואני אומרת לעצמי אני לא רוצה להיות אומללה עוד יותר, עוד כמה שנים. וברור לי גם שאצל כל הזוגות הכל אותו דבר ואין הפתעות. אז סביר להניח שאני יהיה חלק מהעדר!. שפשוט חי ככה כי "אלה החיים". אני לא יודעת מה עליי לעשות??

מעיין היקרה, את מעלה בעיה קיומית קשה של מיעוט שמחת חיים ומיעוט היכולת ליהנות ולהתמלא מחוויות היומיום. למעט תקופת ההתאהבות והריגוש של תחילת חיי האהבה אכן החיים ברובם הם שגרה. אם בני האדם מחוברים לעצמי האותנטי הפנימי שלהם השגרה שלהם מורכבת מדברים שהם מוצאים בהם סיפוק ואוהבים לעשותם, לחוות אותם ואוהבים להימצא בהם. גם ההתחייבויות שבני האדם לוקחים על עצמם כגון: עבודה, זוגיות וילדים אמורות להיות מצד אחד שגרה ומצד שני מקור לסיפוק, שמחה, הנאה ועניין. בני אדם שנישאים ומקימים משפחה אכן חיים חיי שגרה. אי היכולת לקבל סיפוק מהנתונים שהחיים מביאים לנו מחייבת התבוננות פנימית מעמיקה בתוכך. קיימת האפשרות שטרם מיצית את השינויים והתחלופות שהחיים מזמנים לאדם צעיר נטול מחוייבות ושאכן אינך בשלה בשלב הנוכחי להיכנס לשיגרה, גם לא שיגרה של קשר, תלות ואהבה. בשיגרה אין ריגושים מדהימים, יש ההנאה של הביחד וההנאה של ההרגלים המוכרים והאהובים. שנית קיימת אפשרות שבחינת חייך אחורנית תגלה שאת נוטה להשתעמם, לאבד עניין או לא ליהנות מדברים רציפים ונמשכים, אם אכן זהו המצב עלייך לתת דעתך על כך ולהבין מדוע את חסרה מקור נביעה של סיפוק די יציב וקבוע גם עבור דברים רציפים והמשכיים. לפי דעתי במצב הנוכחי ממש לא כדאי להינשא שכן את עשויה להרגיש חנוקה, משועממת, מדוכאת וחסרת חיוניות. המצב שאת מעלה הוא מורכב ומסובך, כרוך בדילמה של ניתוק פוטנציאלי של קשר קיים והפסקת הכנות חתונה שברקע. את מציגה בעצם פחד עמוק מהחיים עצמם, לאור זאת הייתי ממליצה לך בחום לפנות לטיפול פסיכלוגי ולקחת את כל הזמן שבעולם לעצמך על מנת למצוא בתוכך את המנוע לסיפוק המשכי. כל טוב ובהצלחה, אילנה