המשפחה

שלום, אני וחבר שלי (24) כבר שנתיים יחד. הוא אדם מקסים ויקר. הבעיה מתחילה במשפחה שלו, היא קרה ומחושבת. וכל פעם אני מוצאת עצמי מתוסכלת מחדש. אני באה ממשפחה מאוד חמה, מכילה ומאצמת, וממש קשה לי להרגיש מנוכרת אצלו. אני תמיד מרגישה לא שייכת. אתמול אחרי מקרה מסויים, שוב קיבלתי סתירת לחי. זה הקש ששבר את גב הגמל. שוב הבנתי שאולי אני לא שייכת. וחשבתי פתאום, שמה שלא קרה בשנתיים, אולי כבר לא יקרה אף פעם. (אגב, אני באמת משוכנעת שזה לא אשמתי. כלומר, הם לא מתייחסים אליי ספציפית בקרירות- זאת תהיי הגישה לכל אחת). ניסיתי לדבר איתו. אמרתי לו שזה מפריע לי. והוא ניסה בזמנו לדבר איתם בקטנה. אבל זה לא באמת שינה משהו. אני באמת מתוסכלת כבר ולא יודעת מה לעשות. מצד אחד, האדם שלצידי באמת מדהים, והכימיה ממש טובה, אבל מצד שני תחושת הניכור באמת קשה לי. אשמח לעצה. תודה!

נופרי יקרה, מתוך הפנייה נדמה לי, משום מה, שאינכם גרים יחד שכן אם הייתם גרים יחד ניתן היה לשלוט יותר בחשיפתך לבני משפחתו. אם הבחור יקר לך ובעל ערך בעינייך אולי שווה לעשות משהו על מנת שלא תפגשו בביתו ובאופן זה לא תיחשפי למשפחתו במינון גבוה מדי, או שתפגשו במקום בו את גרה או (ובהחלט זו עצה הדורשת התארגנות מרובה) תצליחו לעבור למגורים משותפים בדרך זו או אחרת. כרגע אמנם לא מדובר על חתונה, זה מוקדם מדי, וקיימת אמרה שהמתחתן עם אדם מתחתן עם משפחתו. כמו כל אמרה פופולארית זה נכון ולא נכון באותה מידה, תלוי איך הזוכר בוחר להתייחס למשפחת המוצא של כל אחד מהם. במידה ובן זוגך לא יגור יחד עם משפחת מוצאו ובמידה וחשיפתך אליהם תהיה לעיתים רחוקות הרי נדמה לי שיש כאן עקיפה נכונה של המכשול. אם בן זוג שונה במזגו, בהתנהגותו ובשאר תכונותיו מאלו של משפחת מוצאו אין סיבה "שתשלמו" על הקור והניכור של משפחת המוצא. הפתרון הוא להתרחק מהמקום הלא נעים. אין זה אומר בהכרח התרחקות מבן הזוג. כל טוב ובהצלחה, אילנה