פרידה קשה ורצון לחזור אליו

שלום רב. אני צריכה עצה דחופה אני קצת מבולבלת. אני בת 34, יצאתי עם בחור בן 38 שנה וארבעה חודשים מתוכם מגורים של כמעט שנה יחד .בסה"כ תקשרנו טוב והיתה אהבה ומשיכה בנינו , אבל הבעיה העיקרית היתה חוסר נתינה שלו, הן בתחום הכספי והן מבחינת הבעת הרגשות. הוא בסה"כ בחור טוב ואני חושבת שהוא אהב אותי וגם אמר לי את זה המון , אבל אף פעם כמעט לא חיזר אחריי בצורה של נתינת מתנה או איזה הפתעה נחמדה , אני לא מחפשת את הכסף אלא את תשומת הלב . יתרה מזו שלא כ"כ השקיע בי הוא גם דרש ממני לקנות דברים בדירה ששייכת לו (בה חיינו יחד ). הוא טען שאני ממילא לא משלמת שכ"ד אז לא יקרה כלום אם כל חודש אני אוציא אזישיהו סכום ויקנה משהו בשביל הבית ובשביל הזוגיות שלנו. הוא אמר לי: "אני רוצה שתרגישי חופשי לקנות מה שאת רוצה לבית כדי שתרגישי שאת חלק מהבית הזה". אני אמרתי לו שאם הוא רוצה שאני ארגיש חלק מהבית אז שייתן לי להרגיש ככה ושאני לא צריכה להוכיח לו את זה ע"י קניית חפצים לבית. אני השתתפתי יחד איתו בכל ההוצאות כולל כלכלה ולא ראיתי לנכון להשקיע ברכוש לבית כיוון שלא דיברנו עדיין על חתונה . מידי פעם קניתי דברים שימושיים של יום יום לבית מכספי הפרטי וללא השתתפות שלו אבל לא הסכמתי שינצל אותי למטרות הפרטיות שלו שזה ריהוט הבית ואמרתי לו את זה. אני אמרתי לו שאם נתחתן אני מוכנה לתת ממה שיש לי ולקנות חלק מהרהיטים ומכשירים לבית , אבל עד אז אני אשקיע רק בדברים של יום יום וזה גם בהשתתפות שלו. הוא לא הסכים עם הדיעה שלי וחשב שזה ברור מאליו שהכול יוצא ממני בלי גבולות. כל הזמן היו לנו מריבות על זה עד שנמאס לי ועזבתי אותו פעם אחת, חזרנו אחרי 3 שבועות וזה אחרי שיחה ארוכה מאוד. שוב אחרי חודש וחצי עזבתי אותו בגלל שהקומקום חשמלי התקלקל והוא דרש ממני לקנות אחד חדש על חשבוני. הרגשתי מנוצלת ולא מוערכת ואני לא רואה בצורתהחיים הזו זוגיות ושותפות אל ניצול . היה ברור לשנינו שאם נתחתן הוא ירצה לעשות הסכם ממון על הבית והוא לא יהיה שלי , ולא היתה לי בעיה עם זה . אז מה בעצם הדרישה שלו כל הזמן היתה?

דלית היקרה לא ברור מדוע בזוגיות שלכם נכנסתם לפינה של התחשבנות כספית דקדקנית עד כדי מחיר של קומקום. בדרך כלל בני זוג הגרים יחדיו מקבלים החלטה על ניהול החיים המשותפים מבחינת התקציב המשותף ומידת התרומה של כל אחד מבני הזוג לתקציב זה. בינך לבין בן זוגך לא הושגה הסכמה והבהרה מוחלטת ביחס להיקף השותפות הכלכלית של כל אחד מכם. אמנם חלקתם את ההוצאות השוטפות, אך בן זוגך חש שהוא מעניק לך מקום מגורים. ולכן ביקש השתתפות מבחינתך במידה זו או אחרת בחלק מעלות המגורים. הווה אומר, חלק מעלות שכירות דירה. השאלה אם זה צודק, הוגן או נכון - איני יודעת להשיב על כך. זוהי שאלה רגשית ולא שאלה כספית. יש מי שחש כי באופן טבעי הוא מספח בן או בת זוג לדירתו הקיימת ואינו מצפה לתגמול כספי על כך ויש אחר שרגשותיו ממוקדים בתחום כספי, לו הוא מעניק חשיבות רבה ולפיכך הבעת רגשות תתפס בעיניו על ידי מתן כספי. גם את דיברת על הרצון להיות מחוזרת באמצעות מתנות או הפתעות. בהחלט אפשר לתאר שאשה אחרת תראה בחיזור יותר ענין של מתן מחמאות, חיבוקים, נשיקות ואופני הבעת רגשות שאינם קשורים כלל לכסף. קיצורו של דבר, נדמה ששניכם רואים בכסף סוג של הענקה רגשית ברמה זו או אחרת, מי יותר ומי פחות. אם ברצונכם להגיע להבנה, כל אחד בפני עצמו ושניכם ביחד מדוע הרגשות משוקללים בעיניכם לאמת מידה כספית, הייתי ממליצה לכם לפנות ליעוץ זוגי קצר. ברור שאם אין ראיה משותפת לגבי תפיסת משמעות הכסף ולגבי היכולת לתת ולהביע רגשות, הקשר יחזור ויעלה על שרטון. כל טוב ובהצלחה אילנה