להתגרש או לא להתגרש?

שלום אילנה קצת קשה לי להסביר את מה שאני מרגישה וחושבת אבל אנסה. אני נשואה זה שנתיים וחצי ויש לי ילד קטן בן שנה וחודשיים. אפשר לומר שמזה שנתיים כבר העליתי בפני בעלי את האפשרות לגירושין. בהתחלה כדי לגרום לו לזעזוע... כדי לנער אותו/ להעיר אותו. היה חסר לי תשומת לב, יחס, אהבה...(הסתבר לי אחרי מעשה שגברים לא מבינים את הדרך הזו) כי זה רק החמיר את המצב. ניסינו לדבר אך המצב לא השתפר. תמיד יש משהו חשוב מוצדק לעשות מאשר לתת תשומת לב..עם הזמן הבנתי שזה או פשוט האופי שלו או שספציפית איתי הוא ככה. ככל שהזמן עבר ככל שהיחס והקשר בננו נותק...כל פעם שאנחנו מנסים לדבר אנחנו מתעצבנים אחד על השני כשבנוסף המשפחות בננו קצת מסוכסכות וזה מוסיף על הסכסוך בננו. לאט או בעצם די מהר.. האהבה נעלמה לה...ורגשות של כעס וטינה ואולי אפילו רגשות שנאה רגעיים החליפו אותה. הפכנו לסוג של אויבים שלא מרוצים אחד מהשני, שבקושי מדברים אחד עם השני, שלא בטוח מעניין אותנו אחד את השני. בקיצור אין יותר אהבה ואין בנו כל כך רצון לבנות אותה. הלכנו לייעוץ זוגי אצל פסיכולוגית אבל זה לא עזר. כל דבר בננו גורם לסכסוך. אנחנו מוציאים אחד את השני מכלינו. כל פעם כשאנחנו מנסים לדבר זה מתפוצץ כי הוא אומר דברים שמוציאים אותי מהכלים או דברים כדי לעצבן או כדי לפגוע, או שלא קשורים למה שקורה. אנחנו לא מבינים אחד את השני נכון. לא במעשים שלנו ולא בדיבור בננו. אני אסכם ש.. לא טוב לי איתו. כל בוקר אני קמה שמחה. רואה אותו ומתעצבנת. אני לא רוצה להתגרש...איזו אישה מלכתחילה רוצה להתגרש אבל חוץ מהילד הזה, והפחד משינויים כאלה ושלא יהיה משהו אחר יותר טוב אני לא רואה סיבה להישאר איתו. הוא לא ישתנה! הוא לא ייתן לי יותר תשומת לב! הוא לא יביע אליי יותר אהבה! הוא לא יחשוב על הילד והאישה שלו לפני שהוא יחשוב על עצמו! הוא לא יהיה פה משמחה כשאצטרך אותו! לא בעזרה פיזית ולא בנפשית! הוא לא יטפל בילדים שלי בצורה שהייתי רוצה שאבא שלהם יטפל בהם! אנחנו לא נהיה זוג אמיתי לעולם! לא נהיה פה אחד בשביל השני כשנהיה עייפים, עצובים, כועסים, שמחים. נהיה אולי פיזית אבל לא רגשית/ נפשית. לא נסתדר לעולם כי הגישות הבסיסיות שלנו מה התפקיד של האישה והגבר במשפחה שונות. לא יהיה לנו כיף במיוחד לבלות ביחד. מה הטעם בכלל לבלות ביחד?! אם כבר לא נשאר בנו שום דבר שכיף לנו להיות ביחד. עוד ילד רק יגרום לסכסוכים נוספים בין המשפחות ובננו. אני צריכה לקבל אותו איך שהוא? ללדת עוד ילדים לאבא שלא הייתי בוחרת בשבילם? ללדת עוד ילדים להורים שלא קשורים בכלל אחד לשני? להמשיך ללכת לייעוץ זוגי? יש עוד תקווה לזוגיות כזו? צריכה להיות תקווה בכלל לזוגיות כזו? אולי אני קשה מדאי...דורשת מדאי. הוא בחור טוב בסה"כ, הוא מכבד אותי ולעולם לא יפגע בי. הוא אוהב את הילד שלו גם אם הוא לא יודע לתת את זה בדרך שהייתי רוצה שאבא של הילדים שלי ייתן..יש לו הרבה תכונות טובות (שלי בצורה לא אובייקטיבית כבר קשה לראות בגלל הכעסים שיש לי כלפיו) אף אחד לא מושלם..לכולנו יש חסרונות שאנחנו צריכים לשפר...אולי אני צריכה ללמוד לחיות עם מה שיש לי ולראות את הטוב במה שיש לי? אני לא יודעת מה לעשות? ללמוד לחיות בטוב גם בלי זוגיות וחברות או להתגרש ולחפש אדם שידע לתת את החברות והזוגיות שאני צריכה?

מעיין היקרה מכתבך מורכב מאד וטעון רגשות עזים. שלושת רבעי מהמכתב את מסבירה עד כמה הקשר גרוע, חסר סיכוי, אין בו טעם ואין שום רצון מצד שניכם להנות ביחד או להטיב זה לזו. כלומר - פסימית לחלוטין ומצביעה על כיוון של צורך בפרידה. בטח ובטח לא להביא ילדים נוספים במצב הנוכחי. ברבע האחרון של הפנייה, את מדברת אודות עצמך שאולי את קשה וביקורתית מדי, אולי דורשנית מדי ובקצרה מטילה ספק באופן הראייה שלך את העולם. לאור מורכבות הפנייה והרגשות הקשים העולים ממנה, הייתי ממליצה לך בכל לשון של בקשה למהר ופלנות לטיפול פסיכולוגי אישי, בפירוש לא זוגי, על מנת להבין את עצמך , את מה את רוצה מהחיים ומבן זוג. לא ברור לי מדוע המשפחות מסוכסכות ביניהן, מה שבטח ובטח רק מרע את המצב. הקיצור עשי טובה לעצמך ומהרי לפנות ליעוץ מקצועי אצל פסיכולוג קליני מומחה או במסגרת קופת החולים אליה את שייכת או באופן פרטי. כל טוב ובהצלחה שנה טובה וחג שמח אילנה