בעיה בזוגיות

שלום, אני בת 33 נשואה (12 שנים) ואם לשלושה ילדים מקסימים. לפני כשנה גיליתי שבעלי בגד בי ימים ספורים קודם לכן. לא מדובר במערכת יחסים שהיתה לו אך הוא קיים איזשהו מגע מיני עם בחורה. כמובן שקיבלתי את זה קשה מאוד כולל כל התוספות (בכי, זריקה של הבעל מהבית, אומללות, דיכאון וכדו') אך לאחר ימים ספורים ואין ספור תחנונים החלטתי לקבל אותו בחזרה וניגשנו לטיפול זוגי. היינו בטיפול מספר חודשים, המטפלת דאגה להסביר שצריך שניים לטנגו ולא רק הוא האשם ושאם הוא עשה זאת אז כניראה שהיתה בעיה בקשר שלנו ובאיזשהו מקום הסכמתי איתה כי בלי להתכוון ניכנסנו למן שגרה כזאת של עבודה, ילדים, בית וכמובן שכיוצא מזה, גם פחות סקס. אני חייבת לציין שהזוגיות ביננו לפני הבגידה היתה מדהימה היינו החברים הכי טובים שיתפנו זה את זו בכל דבר. בשלב מסויים המטפלת הרגישה שמיצינו את הפגישות עימה וסיימנו את הטיפול כשפנינו מועדות לדרך חדשה, או כמו שהיא אמרה- כשמשהו נהרס ומתקנים אז הוא חייב להיות טוב יותר ומוצלח יותר. במשך כל השנה הזאת הוא באמת השתדל להיות בסדר אבל אני לא מצליחה בשום אופן להחזיר את הגלגל אחורנית. אם פעם הוא והילדים היו בעדיפות ראשונה עוד לפני עצמי, היום זה כבר לא ככה, היום זה רק אני והילדים! הוא לא מעניין אותי, קשה לי להתקרב אליו ולתת מעצמי ואני מרגישה שהקשר הזה הוא על זמן שאול ושאני צריכה להיות כל הזמן עם יד על הדופק כי הינה אוטוטו הוא שוב ימעד ושוב אני אתפוס ואולי הפעם אני אתפוס וזה כבר יהיה מאוחר מידי וחוץ ממגע מיני קטן יחסית (כמו שהיה) זה כבר התפתח ליותר מזה ועוד כל מיני סרטים שרצים לי בראש. אני משתפת אותו במחשבות שלי והוא מבטיח ונשבע שהטעות שלו לא תחזור לעולם, אבל....מה לעשות??? אני כבר לא מאמינה, כשמישהו פוגע באמון שלי- זהו, אני כבר לא יכולה להאמין בו. באמת שקשה לי, אני מרגישה גם שאני מתעללת בו כי כמובן שהיחס שלי אליו מזלזל מאוד, אני יכולה לרגע להיות ממש בסדר איתו ואופס, פתאום הכל עולה לי בחזרה ואני הופכת להיות מגעילה אליו ואפילו אני מרגישה די בנוח כי הוא פגע בי אז גם לי מותר. אני מרגישה שאני סוגרת את עצמי בפניו, כלומר מפחדת להאמין לו כדי שזה לא יקרה שוב ואז אני אפגע יותר, אז אני כאילו מעדיפה להתנהג ככה במחשבה שאם זה יקרה שוב אני לא אהיה הסתומה שחשבה שהכל בסדר וחיה באשליות שהחיים ורודים, אני כאילו מחכה שמשהו יקרה כדי שאגיד לעצמי- "הינה, לא סתם התנהגת כך".... בקיצור, ממש קשה לי ואני לא יודעת מה לעשות.....אנא עזרתך הדחופה. אני כבר לא יכולה יותר....

מורן היקרה צר לי לשמוע על מצבך. את מגיבה כיום בצורה משברית ובתגובה פוסט טראומטית. למעשה את מציינת שאיבדת את האמון והאהבה כלפי בעלך והמצב הנוכחי בו את כועסת עליו חלק גדול מהזמן ומענישה אותו חלק גדול מהזמן עלול להביא לאיבוד הטעם שבקשר הזוגי ואולי חלילה להתפרקותו. בעולמך הפנימי בעלך חטא בחטא כבד מאד ומשום מה אינך מצליחה להתגבר על כך, ואת מענישה אותו מבלי שגזר הדין הוא קצוב בזמן. למעשה הוא נמצא כרגע בענישה מתמדת מבחינתך אך יותר חמור מכך הוא הסבל הפנימי שלך, וחווית הבגידהף הפרת האמון ואובדן האהבה. הייתי ממליצה לך לפנות בדחיפות, ממש בדחיפות, לטיפול פסיכולוגי על מנת לנסות ולהתגבר על המחשבות הטורדניות והמתמידות שיש לך בנושא אותו סטוץ שהיה לו ועל העובדה שבהתנהגותך הנוכחית את ממש ,דוחפת" אותו פחות לאהוב אותך ופחות לרצות אותך. למעשה את מתנהגת היום כמי שעושה די הרבה על מנת להביא לפירוק המסגרת וזאת מתוך אומללות וקושי לשלוט בה. עשי טובה לעצמך והתחילי את השנה החדשה עם טיפול פסיכולוגי טוב ומעמיק. עוד דבר - נראה שהיום את שרויה בדיכאון, חרדה ומחשבות כפיתיות. אפשר כמובן לקחת תרופה כגון ציפרלקס להקלה על מצבך אך עדיף טיפול פסיכולוגי או שילוב של שניהם. כל טוב ובהצלחה שנה טובה וחג שמח אילנה