חוסר עיניין

בעלי ואני יחד כבר 5 שנים ויש לנו ילד בן שנה. לפני כחודשיים ראיתי במייל של בעלי משהו שגרם לי לפקפק באמינותו. התעמתתי איתו והוכחתי על ידו שמדובר בספאם. הוא נפגע ממני קשות על ש"חיטטתי" לו במייל, למרות שהסברתי לו שבמקרה ראיתי את זה. מאז אנחנו רבים על כל דבר. לפני כמה ימים דיברנו סופסוף, ואמר לי ש95% מהבעיה שלנו זה שאני לא סומכת עליו. הסברתי לו שזה לא שאני לא סומכת עליו, אלא אני חוששת בגללי, כלומר בגלל שהוא איבד עיניין בי לאחרונה (גם מינית גם לא שואל לשלומי או מה עשיתי היום, ושקוע מאד בעבודתו) אז אני הנחתי שיש לו עיניין במקום אחר. אבל אני יודעת ב 100% שבעלי אמין ונאמן! שאר 5% הבעיות שלנו לדבריו הן בעצם הסיבה שבגללה הוא איבד בי עיניין. לדבריו אני לא מעניינת אותו יותר כי כשהכרנו הייתי מאד פעילה (חברתית, בעבודה, לימודים ועוד) והיום אני מתעסקת בעיקר בבית ובילד ולא עושה כלום עם עצמי, אפילו דברים קטנים כמו להוציא רשיון נהניגה כדי לקדם את עצמי. ובגלל זה אני פחות מעניינת אותו. בסיכום השיחה אמרתי לו שחייבים להחליט מה עושים, כי אני מתה מבפנים אנחנו כמו שותפים לדירה שבמקרה גם גר איתנו הילד שלנו. אין אינטימיות לא מילולית לא פיזית ואין עיניין. ניסיתי לגעת בו כמה פעמים וזה הרגיש מוזר. אני פוחדת שהפער יגדל ויעשה נזק בילתי הפיך. הצעתי לו ללכת לייעוץ זוגי - אבל הוא לא מוכן. כרגע אנחנו בצומת של החלטה - להפרד או לנסות לתקן - אמרתי לו שאני רוצה לתקן ויהי מה. הוא לא החליט. מה עוד אני יכולה לעשות? חשוב גם לציין שאם ניםרד אני חוזרת למולדתי לחיות עם הורי, כיוון שאין לי כלום בארץ הזו מלבדו ומלבד הילד, ואני לוקחת את הילד איתי והוא יודע את זה. לדעתי לא מפרקים משפחה ככ מהר ויש צורך לנסות לעשות הכל כדי לתקן לפני שעושים צעד כזה גדול. אני לא יודעת איך לגשת אליו ומה להגיד לו. בכל מקרה, אני הולכת לעשות רישיון נהיגה ביום ראשון הקרוב.

ניבה היקרה, 1) את מתארת תהליך של התדרדרות ביחסים בינך ובין בעלך: בעלך מאוכזב ממך כפי שפרטת, שכן האישה שאיתו היום שונה מאוד מהאשה אותה הכיר, והאישה הנוכחית לא מוצאת חן בעיניו. השאלה אינה רק אכזבתו אלא בעיקר מופנית כלפייך מה קרה לך שאיבדת כה הרבה אנרגטיות ועניין סביבתי והצטמצמת. 2) קיים מצב שאת מאיימת על בעלך. דבר זה שלעצמו יוצר כעס רב והתרחקות. כניסה למייל של בן זוג כמוה כפתיחת מכתב המיועד אליו. זוהי הפרה ברורה של גבולות הפרטיות המהווה מקור איום של חודרנות ופולשנות. קשה להניח בעניין זה שהדבר הינו "מקרי", שכן נדרשת התכוונות ופעילות מתוכננת ויזומה על מנת להיכנס לדואר פרטי. 3) את מאיימת בגלוי שאם תפרדו תעזבי את הארץ יחד עם התינוק. להערכתי איום כגון זה גם אם הוא משקף את מצבך האוטנטי, הרי רק שופך שמן על המדורה של הכעס והפחד ממך. מה את מצפה שבעלך יעשה או ירגיש במקרה זה? האם עליו לפעול רק מתוך הפחד? האם איום כה קשה תורם ליצירת אווירה חמה ואוהבת? הרושם הוא שאת תורמת באופן משמעותי לחבלה ביחסים הזוגיים. אם בעלך אינו מעוניין בטיפול זוגי בהחלט, ונראה לי גם שרצוי, להשיג את הטיפול הזוגי דרך חוויה של צמיחה ושינוי שאת תעברי באופן אישי. מאוד מומלץ שתפני את אישית לטיפול פסיכולוגי. אגב אין פירוש הדבר שאת היא האדם היחיד הצריך להשתפר במערכת היחסים. אין ספק שלבעלך יש את תרומתו האישית להתדרדרות במצב, למעשה 50%, אלא שהוא אישית אינו מעוניין בטיפול. אז בינתיים שיהיה לך בהצלחה בהשגת רשיון הנהיגה.