חרדות אצל ילדה בת 8

שלום. בתי,בת 8, היא ילדה מאוד לחוצה וסובלת מהמון חרדות. היא פוחדת מכלבים ומחתולים, ממורים. היא פוחדת ממחלות, ממשהו שעלול לקרות לה או לי (היא מאוד קשורה אליי),פוחדת מלעלות ולרדת במעלית וכו. אבל מצד שני היא גם ילדה שאוהבת להשאר בבית ולשם כך "תופסת טרמפ" על כל המחלות ופחדים. אני מתלבטת מאוד האם לקחת אותה ליעוץ מקצועי או לא,כי מצד אחד אני חוששת שעם הגיל החרדות יחמירו, מצד שני אולי עצם ההתעסקות בזה יחמיר את המצב ואם לא נעשה מזה " עניין גדול" עכשיו אולי היא תצא מזה. אני די אובדת עצות.ברצוני להוסיף שהיא ילדה שמקבלת המון חום ,אהבה ותשומת לב , אשמח לקבל מכם חוות דעת בהקדם האפשרי. תודה.

אמי, ישנו גם פורום טיפול נפשי - פסיכולוגיה ופסיכיאטריה. העובדת הסוציאלית שם מתמחה בטיפול בילדים. הנה הכתובת: http://doctors.msn.co.il/forums/list.php?f=6 לגבי פחדים ממחלות, זה מאוד מובן. תנסי להגיד לה: כן גם אני מפחדת (זה מה שאני אומרת לבת הדודה שלי בת העשר), אבל בואי נקווה שזה לא יקרה לנו. ואם זה קורה, אז לרפואה יש כלים מאוד טובים להתמודד עם זה." מורים, אולי יש מורים שצועקים עליה? חשוב גם שתפרטי אם היא ילדה בכורה? תכונות חיוביות שלה!!!!! אני לא רופאה אבל יש לי לצערי הרב ניסיון. אם יש מישהו במשפחה שחולה (אבא, אח, סבא, סבתא) חשוב שתגידי לה את האמת, גם אם היא קשה. עדי

יש להיעזר בהקדם בפסיכולוג או פסיכיאטר המתמחה בילדים. התיאור אינו בנאלי ולא ננראה שיש מקו להתעלם מבעיה שתחריף בעתיד. וניתן לטפל.

לד"ר רוטשטיין,שלום. תודה על תשובה מהירה. אולי תוכל להמליץ על פסיכולוג מתאים באיזור קריות או חיפה. תודה מראש. אמי.

שלום לך אמי. רציתי לומר לך כי גם לבני יואב בן התשע היה כזה סיפור. היו לו חרדות מהכל. הוא פחד ללכת לבית הספר, הוא פחד לצאת החוצה הוא פחד מחיות בעצם הוא פחד מהכל. הוא היה בוכה לי בלילות שהוא לא רוצה ללכת לבית הספר ולא רוצה לשום מקום, רק בבית עם המחשב והלגו. הייתי אובדת עצות לחלוטין, כמוך גם אני התלבטתי אם להתחיל לעשות מזה עניין או לתת לזמן לעבור ולעשות את שלו. התייעצתי בחברים שלי והם הציעו לי פשוט לאמץ חיה. אני אישית לא אוהבת חיות בגלל הלכלוך ולצאת איתן החוצה וכו'.מה גם שיואבי עצמו פוחד מבעלי חיים ואני לא רוצה לעשות צעד שיפחיד אותו. התייעצתי עם בעלי והא כן אהב את הרעיון, בגלל שהוא אוהב מאוד כלבים ורק בגללי הוא לא יכול לגדל אחד בבית.אני הייתי נגד הרעיון כי אנחנו חיים בדירה בת ארבעה חדרים בבניין גדול והרעיון של כלב בבית נורא הרתיע אותי. בדקתי וחקרתי מקרים, גם פניתי לפסיכולוג שדרש ממני סכומי עתק בעד כל טיפול. בסוף החלטתי לאמץ חיה כניסיון ולראות איך יואבי יגיב. הבאנו הביתה כלב טרייר חמוד מעורב.בהתחלה יואב מאוד פחד ממנו ולא רצה להתקרב אליו בכלל, אבל הכל נגמר כשיום אחד כשיואב ישב ושיחק בחדר הגור טוטו נכנס וליקק אותו בהפתעה. מאז הם כל הזמן בילו יחד ושיחקו ויואב מאוד אהב את טוטו. כשהוא ביקש להוציא אותו החוצה לבד ולא בליווי שלי הבנתי עד כמה הוא השתנה.הוא הפסיק לפחד מדברים ובלי ששמתי לב הוא הפסיק לבכות לי בלילות, והוא רכש חברים בחוץ והיה יוצא לשחק איתם כל יום. עכשיו הוא כבר ממש עצמאי ואוהב לצאת החוצה וללכת לביה"ס. אני מציעה לך אפשרות זו מפני שלמרות הרתיעה שלי מהרעיון של להכניס הביתה כלב הילד שלי השתפר וכבר לא היה חרד מכל שטות. אמרו לי שילד חש הרבה יותר בטוח כשיש לצידו בעל חיים שמגן עליו בכל וסומך עליו, וכך אולי גם בתך תוכל לרכוש מעט יותר עצמאות ותפסיק לפחד .

לרבקה שלום. קודם כל תודה על העצה והעידוד, כי אני באמת זקוקה להם. גם אנחנו גרים בבניין דירות ועניין הכלב לא פשוט,אך אני אשקול את האפשרות. מי שהכי התלהב מהרעיון ואמר שאוהב אותך זו בתי הגדולה. ושוב תודה. אמי.