מה הטעם בתרופות אם אחרי שנה רק 30% מתמידים?

לדר' שכטר שלום, בעקבות ההרצאה הרפואית על צ'מפיקס ששמעתי זה עתה. מה הטעם לתת צ'מפיקס או תרופה אחרת אם אחרי שנה פחות משליש לא מעשנים. בסך הכל עשרים אחוז יותר מאין בו. לא חבל על המאמץ שלי והכסף של החולה? אני חושב שאמצעים התנהגותיים אמיתיים יניבו פירות טובים יותר. בכל מקרה תודה וחג שמח

שלום לך, מכיוון שהתועלת בהפסקת העישון היא כה מרובה, הן לפרט והן לחברה מבחינת הוצאות על בריאות, הרי כל אחוז של הצלחה הוא אדיר. לפי המאמר 1. Unal B et al. BMJ. 2005;331:1–6. התועלת בהפסקת עישון, במונחים של הצלת חיים, גבוהה פי ארבע מטיפול ביתר לחץ דם וביתר כולסטרול כך שכדאי מאוד להילחם על כל חולה במחלת העישון שיגמל. הזכרת את מחיר התרופה, מכיוון שמפסיקים לעשן לאחר שבועיים לכל היותר, הרי שמחיר התרופה מתקזז עם החסכון שבאי קניית סיגריות. אמצעים התנהגותיים, כגון סדנאות תמיכה לגמילה מעישון, אכן יעילים, אך הם הרבה יותא יעילים יחד עם תמיכה תרופתית. אל תשכח שההתמכרות אינה רק פסיכולוגית, אלא ובעיקר פיזיולוגית. אשמח לענות על כל שאלה בנושא, דר' אריק שכטר