עוברת סבל של בכי ומשבר עם הכדורים צמפקס

לקחתי סהכ 11 יום וכל הזמן הרגשתי ירידה במצב רוח ומים משברון עצוב אבל ביום האחד עשרה זהו נישברתי בכי של יופ שלם ללא הפסקה גם הרגע שאני כותבת עוברת יסוריים כמה זמן זה יעזוב אותי החלטתי להפסיק עם זה אבל התחושה גומרת אותי

שולי יקרה, לאחר 18 שנה של עישון מאסיבי והתמכרות מטורפת הפסקתי. חגגתי השבוע שנה ללא עישון. אני ממליצה על שני דברים האחד מומלץ והשני מומלץ יותר ואפילו חובה: א. הספר "הדרך הקלה להפסיק לעשן" - עולה 59 ¤ ויכול לתת לך השקפה והסתכלות אחרת על נושא העישון בכלל ב. ספורט - הרבה אירובי, הליכה וריצה - עוזרים ומסייעים בהתמודדות עם הירידה במצב הרוח! תהי גאה בעצמך, זהו תהליך שבמוקדם או במאוחר כל מעשן יצטרך לעבור - הרי את לא רוצה למצוא עצמך בגיל 75 מקומטת , מחזיקה סגריה ביד ושואלת את עצמך איך נפטרים מהדבר הזה. עברת את הימים הקשים ביותר שזה הגמילה הפיסית מהניקוטין ועכשיו כל מה שיש לך לעשות זה לצאת לחיים בריאים, מלאים, עם אנרגיה טובה ובלי תלות ברעל. אם אני הצלחתי כולם יכולים! תסמכי עלי, לאחר קריאת התגובה , נעלי נעלי ספורט, שימי לך מוזיקה וטובה וצאי להליכה. כשתחזרי, אחרי מקלחת את תרגישי הרבה יותר טוב מלאחר קופסא שלמה!