האם האבחנה שגויה?

אימי בת 78 ומחודש אפריל השנה לאחר שאושפזה לאחר התעלפות החלה לשנות התנהגות נפשית ופיזית. צריכה עזרה במקלחת, מתקשה להכנס לאמבטיה,מתקשה בקימה משכיבה לישיבה ומישיבה לעמידה ובשכיבה חזרה (לפעמים מצליחה ולפעמים לא, החלה ללכת עם הליכון למרות שלפעמים הולכת בלי כלום או עם מקל, מתבכיינת אם לא עוזרים לה או לא עושים כרצונה, שורפות הרגליים בעיקר בערב עד מתחת לברך, אם רוצב משהו תקרא עד שייגשו אליה, אין לה סבלנות לראות טלויזיה ולעיין בעיתון(טוענת שכואב לה הראש כל הזמן), לא יכולה לשמוע רעש (גם אנשים), נשארת בבית וממעטת לצאת,כל הזמן טוענת שלא עוזרים לה למרות שכן, לא עושה יותר שום פעולה בבית (למשל בישול), מפחדת ליפול,מפחדת שתעשה צרכים בתחתונים ודורשת חיתול (למרות שלא עושה צרכים בחיתול-רק מפחדת). יש לציין שמבחינת זיכרון הכל מצויין, יש רעידות קצת בידיים כבר כמה שנים (מסרבת לטפל בזה),היתה באיבחון פסיכיאטי שאיבחן דימנציה (למרות שעשתה מצוייו את כל המיבחנים)וגם באיבחון גריאטרי-הגריאטר אמר שהבעיה היא בעיית עצבים בלבד.אני מבולבלת ולא יודעת האם לקבל ייעוץ פסיכיאטרי נוסף, האם זה רק דיכאון והפסיכיאטר טעה (כששאלתי אותו מה לעשות אמר שאני צרייכה לדאוג למטפלת, זה נמק במוח, אי אפשר לרפא- לא עשה בדיקה נוספת פרט למבחן זיכרון וציור וכתיבה)מה עושים????

שכחתי לציין שאימי כל הזמן מאחלת שתמות וכל הזמן מתנצלת, היא ירדה רבות במשקל, יש לה כל הזמן שילשולים או עצירות ויש לה אנמיה.

שלום אתחיל דווקא מהסוף, אם אימך עברה כבר שני אבחונים אני לא חושב שאבחון נוסף יקדם אותך או אותה. את מתארת שילוב של די הרבה סימפטומים שאכן יכולים להתאים לדמנציה וגם לדכאון, שתי האבחנות האלה יכולות להופיע יחד אצל אותו אדם ובהתאם יהיה ביטוי לשתיהן בהתנהגות. מעבר לכך חלק מההתנהגות יכול לנבוע מאובדן בטחון שקורה אצל אנשים מבוגרים בעקבות אשפוזים או ארועים בריאותיים.הבדיקות שאת מתארת הן הבדיקות המקובלות, אני לא ראיתי את תוצאות המבחנים אבל אם אימך אובחנה כסובלת מדמנציה היא כנראה לא עשתה אותם מצויין כפי שאת מציינת.לא רשמת מה היתה האבחנה באשפוז - האם ההתעלפות היתה תוצאה של הפרעות קצב? ארוע מוחי? האם בוצע CT? בענין הריפוי, נכון שאי אפשר לרפא אבל עדיין יש הרבה מה לעשות כדי לשפר את מצבה. השגת מטפלת לאימך במצבה הנוכחי הוא גם לדעתי פתרון הכרחי.