בנוגע לסבתא

ברצוני לשאול שאלה בנוגע לסבתא שלי. אני לומדת פסיכולוגיה וזאת הסיבה שהתחלתי להתעניין בנושא ולתהות ולשאול את עצמי מס' שאלות לגביה וזאת הסיבה שאני פונה אלייכם. שאלתי היא: סבתי בגיל 65 התחילה להשתנות מבחינה התנהגותית. היא הפסיקה לעבוד ולכן כל היום היתה בבית ואז החל שינוי אצלה שהתבטא בכך שהיא הפסיקה לתפקד בבית. לא בשלה לא ניקתה, לא הךלכה לנכדים, לילדים, לקניות. כל היום היתה יושבת מעשנת חושבת ולא עושה הרבה. היתה יורדת לרחוב וילדים היו מתגרים בה והיא החלה להחזיר להם כמו ילדה קטנה. כאילו שהכירו אותה שהיא מתנהגת מוזר ועשו לה בכוונה והיא שיתפה איתם פעולה. לאחר שסבא שלי נפטר מצבה עוד יותר הדרדר. היא נפלה בבית שברה את האגן ומאז לא כמה יותר. 10 שנים שהיא היתה בכסא גלגלים לא רוצה ללכת או להשתקם. עם הזמן היא גם הפסיקה לדבר. כשהיינו מבקרים אותה בבית האבות היא לא הגיבה לנו, לא דברה, לא הפנתה מבט, לא התלןננה. פשוט התנתקה מהעולם ונראה שללא כל סיבה. מה יכולה להיות הסיבה לכך שבן אדם משנה את התנהגותו בכזו צורה? והאם זה תורשתי? אם כן אייך ניתן להמנע?

הדס שלום אנשים משנים התנהגות מסיבות שונות – חלקן אורגניות, הקשורות לגוף או לנפש, חלקן קשורות לסביבה ולעיתים זהו אוסף של סיבות. כפי שאני רואה זאת, ייתכן מאוד שהפסקת העבודה הייתה הגורם העיקרי שממנו ואילך החל "שינוי ההתנהגות" אצל סבתך. יש התופסים פרישה מעבודה כהזדמנות לנוח מהמרוץ של עבודה ופרנסה וכהזדמנות לעסוק בכל הדברים שאף פעם לא נמצא להם זמן. לעיתים פרישה מעבודה היא משבר ואפילו מאוד עמוק. כמו בכל משבר, יש כאלה היוצאים ממנו כך או אחרת ולעומתם כאלה שאצלם הוא רק הולך ומחריף, זה תלוי כמובן באדם עצמו ובמערכת התמיכה שלו. אחת התוצאות האפשריות למשבר לא פתור היא דכאון. איני מכיר את סבתך אבל בהתבסס על התאור שאת נותנת, את מתארת תמונה מאוד אופיינית לדכאון שלא טופל אלא רק הלך והחריף במשך השנים. הביטויים העיקריים כפי שאת ראית אותם, הם מה שאת קוראת כ"שינוי התנהגות". מות סבך כמובן שרק החמיר את מצבה וכך גם הנפילה והשבר, במהלך השנים התווספו אולי סיבות "אורגניות", ייתכן לדוגמא שבמקביל התפתחה גם דמנציה (עם או בלי קשר לדכאון) או ארועים מוחיים, עד ה"ניתוק מהעולם" שבשלב מסויים הוא לפעמים בלתי נמנע. בקיצור, הסיבות הן שם לאורך כל הדרך, לא תמיד קל לנו לזהות את הסימנים בזמן אמת ולהבין שכל מה שקורה אולי קשור לאותו גורם ולאותה מחלה. האם זה תורשתי? לא ממש. קווי אופי יכולים כמובן להיות תורשתיים, מה עושים איתם תלוי בכל אדם ואדם ובמהלך חייו. זו גם לדעתי התשובה לשאלתך השלישית - איך נמנעים. מקווה שעניתי על שאלתך חג שמח והרבה בריאות