דמנציה וחרדה

אבי בן 84, סובל מדמנציה המתבטאת בצמצום תחומי העניין הקוגניטיבי, הוא עסוק כל הזמן בבריאותו, נוטל כדורים ללא אבחנה. הבעיה המטרידה יותר היא שאחת לשבועיים באופן קבוע הוא דורש שנאשפז אותו. הוויכוחים אינם עוזרים, ולצערנו אנו משתפים עמו פעולה, כדי "להרוויח" שקט. מה עושים? אנו מודעים לכך שבכל אשפוז הוא עובר סדרת בדיקות שאינן נחוצות, ואף מזיקות , אך איננו מצליחים להרגיע אותו (מקבל רספרדל ותרופות אנטי דכאוניות שאין להן כל השפעה על התופעה). תודה רחל

רחל שלום הבעיה המרכזית אולי, כפי שאני רואה זאת, היא סביב הטיפול התרופתי, מלבד העובדה שנטילת תרופות ללא אבחנה, מסכנת את אביך, ייתכן מאוד שדווקא את הרספרדל והתרופות האנטי דיכאוניות הוא אינו נוטל ומכאן אולי הבעיה שאת מעלה. נתון חשוב שחסר לי האם נמצא מישהו (מטפל / בת זוג/ ילדים) עם אביך ובעצם מי משגיח עליו? איני יודע מהי דרגת הדמנציה של אביך, לדמנציה דרגות שונות: קלה, בינונית, חמורה ובהתאם לכך גם רמת התפקוד ומידת ההשגחה הנדרשת, יחד עם זאת יהיה נכון לקבוע שאצל אנשים דמנטים חובה תמיד ! ! שתהיה בקרה על כל הקשור לתרופות. אם אכן יהיה ברור שהוא נוטל את התרופות ואין להן כל השפעה על מצבו ניתן יהיה לשקול שינוי בטיפול התרופתי. התעסקות בעניני בריאות אינה דבר חריג, אצל אנשים מבוגרים בכלל ודמנטים בפרט היא יכולה לדוגמא להיות ביטוי לדכאון, זה מחזיר אותנו ללקיחה נכונה של תרופות. אני מבין שאתם מנסים ל"הרוויח שקט" אבל לדעתי אין זה נכון לשתף איתו פעולה בפניות לאשפוז, עם כל הקושי שכרוך בזה, אתם חייבים להציב לו גבולות ולא להסכים לדרישה שלו להתאשפז, טיפול תרופתי מתאים כאמור יכול לעזור מאוד גם כאן. אשמח לענות על שאלות נוספות אם תהיינה בהצלחה