הביצה והתרנגולת

שלום, דכאון עמיד של שנים רבות שמטופל בתרופות ומיוצב אבל לעולם לא נפתר ומועצם בהתאמה לתנאי מציאות מתסכלים. כל הזמן נדמה לי שיש שם משהו שגורם לזה לדפוסי החשיבה חסרי התקווה אפשר תמיד לומר את זה הפוך- שהדכאון יוצר את הקושי הזה. מעולם לא קיבלתי את האבחנה פורמלית טענו אמנם שיש קווים- אבל מלבד אימפולסיביות מניפולטיביות והתנהגות של ACTING OUT- אני מתחבר אישית לכל הקריטריונים המאבחנים אישיות גבולית. זה לא מתבטא בהתנהגות מול הסביבה כי אני מאוד מודע ו'מבויית' ובבקרה על תגובותי ומודע להשלכות שלהם- איך הם יתפסו ע"י הסביבה. נתפס אפילו כאדם של 'שלום' וידידותי למשתמש. זה מתבטא בעיקר בהרגשה ובחשיבה הטוטאלית שיש בה גם אובדנות. זה חשוב לי לדעת כי אולי בכך אפנה לסוג הטיפול הנכון. ובקיצור, האם הדכאון הוא הסיבה או התוצאה...?

לטל שלום. מתנצלת על איחור. אחד הקשיים המאפיינים הפרעת אישיות גבולית זה קושי ביחסים בינאישיים. במצב כזה גם הסביבה נפגעת וגם הסובל. אחת הגישות מסברה התנהגות זו כצורך בלתי פוסק למלא צרכים בסיסיים (אהבה, ביטחון, קבלה וכו') שלא מולאו בצורה תקינה בשלבים התפתחותיים הראשונים בילדות. טיפול בהפרעת אשיות מורכב וקשה במיוחד דווקא בשל הקושי היחסים הבינאישיים. כיום יש גישות טיפוליות חדשניות ומאוד יעילות שפותחו במיוחד לטיפול בהפרעת אישיות גבולית. דאגתך שלך מובנת מאוד. הייתי מציעה לך לעזר בסבלנות להתייעץ עם איש מקצוע מומחה מוסמך ומקצועי ממנו תוכל לקבל את כל המידע המעניין אותך . נשמח לעזור! בברכה,