דכאון שאלה אופציה

האם העדפת דכאון לא מגורי אלא קיומי של רמת פעילות מופחתת בבחירה אצל ביפולרי לא חמור. בלי תרופות. היא אופציה מקובלת?. בן45 אחרי שנים של עבודה אינטנסיבית בהצלחה רבה שכללה הרבה החצנה וגם הרגוש של החלק היותר מאני ואז הצורך להרגיע ולהפחית הגעתי למסקנה שעדיפה ההפחתה המשמעותית של הגירויים כולל ווליום עבודה כמעט למינימום וסוג של דכאון קיומי מודע שמוריד מדחף לפעולה. זה נשמע מוזר אבל בהרגשה ביטול התנודות אופצית הדכאון הצף הזה עדיפה. בשני המצבים משלמים מחיר. דווקא עתה החלופה הדכאונית הבסיסית הפכה נכונה יותר. האם דבר זה מקובל בהנחיה וטיפול במקרים דומים? תודה

שלום רב, המטרה של הטיפול בהפרעה דו-קוטבית היא להגיע למצב מאוזן ללא תסמינים של דיכאון וגם ללא תסמינים של מניה או היפומניה. לא ניתן להגיד כי יש "עדיפות" לתסמינים של דיכאון בפני תסמינים של מניה, אם כי יש לציין שהם לרוב יותר מזיקים ובעייתיים. גם במקרים של דיכאון קל אצל אדם שסובל מהפרעה דו-קוטבית חשוב לטפל במצב תוך מעקב צמוד ולתת עדיפות לטיפולים הלא תרופתיים במידת האפשר כדי להפחית סיכוי להחמרה מנית.