שלום רב

אני אשתדל לקצר קצת, אז ככה: אני בחור צעיר בשנות ה-20 המוקדמות, אני כבר תקופה מאוד ארוכה חסר חיי חברה (כבר מסוף כיתה י'), פה ושם היה לי חבר אחד, אך זה היה קשר זמני שלא נמשך הרבה זמן. לאחרונה סיימתי לימודי תוכנה (נשארו לי עוד כמה מבחנים), אך דווקא בשנה האחרונה אני הרגשתי פשוט גרוע עם עצמי, הרגשתי חוסר מוטיבציה, חוסר חשק ללמוד, לכן בקושי הצלחתי לסיים את השנה הנוכחית. אני כעת מנסה כל פעם להרים את עצמי, מנסה ללמוד במחשב וחושב שהעתיד אהיה ורוד יותר, אבל אני נכנע לזה ופתאום מרוב כל המחשבות אני מוצא את עצמי יושן על המיטה ומרגיש ריק מכל תוכן. כמו כן, עשיתי עקב מצבי כמה שטויות (כנראה גם בגלל שאין לי חיי חברה) והלכתי לכמה נערות עובדות (יותר נכון גועל נפש), ודבר זה לא הוסיף להרגשה אלא להפך גרם לי לשנוא להיגעל מעצמי עוד יותר. אין לי מחשבות אובדניות חלילה, אך אני פשוט לאחרונה מרגיש עצוב, אני רוצה לקום וללמוד ולחשוב ולהאמין שאני אצליח אך אני פשוט מצליח לעשות זאת. ולגביי מצבי החברתי - אין לי מושג מדוע ואיך הגעתי לכזה מצב גרוע, אני אבל יודע שהנני שונה מרוב בעלי גילי כאן בארץ, אני בנאדם מאוד שקט ומופנם, אך עם זאת אני בנאדם מאוד איכותי ונחמד ברמת השיחה, אבל כנראה שלהיות נחמד וללא ה"התנהגות הישראלית הטיפוסית" לא מושך אנשים, לכן אינני יודע האם האשמה היא עליי בנוגע לחיי חברה העגומים או שאפשר להאשים את החברה הכללית. אשמח לדעת מה ניתן לעשות. תודה מראש!

שלום רב, אתה מתאר מצוקה שנובעת ככל הנראה מבדידות וקושי ביצירת קשרים חברתיים. קודם כל חשוב לבחון מהם הגורמים שמקשים עליך ולא מאפשרים ליצור מעגל חברתי, האם מדובר בחרדה חברתית או אולי בהעדר כישורים חברתיים מספקים? יתכנו גם שמדובר בבעיה רגשית אחרת כגון דיכאון או הפרעת חרדה אשר מהווים מכשול. לצורך האבחון חשוב לפנות לאיש מקצוע, פסיכיאטר או פסיכולוג אשר יחד איתך יבחן את המצב ובהתאם לממצאים יוכל להציע פתרונות.