מתעב את אור הבוקר (לא אובדני)

די. אין לי כח יותר להתעורר בבוקר. שונא את הרגע של פקיחת העיניים. הידיעה שעוד יום הגיע. יום נוסף של שגרה חסרת תוכן, חסרת עניין וחסרת משמעות. שוב השמש זורחת, שוב לקום בבוקר, שוב לצחצח שיניים, שוב לשתות קפה עם וופל לואקר, שוב לשמוע את הקריינית בחדשות אומרת שירו קסאמים על שדרות, שוב ביבי מאיים בתגובה, שוב פעם צה"ל הפציץ במהלך הלילה מטרות ריקות של החמאס, שוב ושוב ושוב, אותו הסרט בכל יום. בשעה 07:00 בבוקר לרוץ לתחנת האוטובוס כדי להספיק לעבודה. "לבלות" שעה שלמה בנסיעה למקום העבודה, להחתים כרטיס בשעה 08:00. "לבלות" 9 שעות מול מחשב וטלפון ולגבות כספים מלקוחות חייבים- עבודה סיזיפית, קשה ושוחקת. בשעה 17:00 להחתים כרטיס, שוב "לבלות" בפקקים בדרך חזרה הביתה. להגיע בשעה 18:00 לבית, להתקלח, לאכול, לשבת מול הטלויזיה. שוב יום אחר יום אחר יום. היום אזרתי אומץ, נכנסתי לאדון שלי, לבוס, ביקשתי תוספת שכר של 2 שקלים לשעה, הבוס אמר שאי אפשר, המצב של החברה לא טוב. המשכורת שלי היא 4500 ש"ח ברוטו ודיון השכר הבא יהיה ב 1.1.15. האדון שלי, הבוס, בנה וילה מפוארת שלושה מפלסים. ואני העבד הקטן המנוצל בקושי סוגר את החודש. כמה קשה לי שוב להתעורר הבוקר. שוב לפקוח עיניים. שוב לרוץ לעבודה. היום הרגתי יצור חי, פרת משה רבנו קטנטונת, היא לא הפריעה לי אבל כבר 3 ימים מסתובבת בחדר האמבטיה שלי מקיר לקיר. ריחמתי עליה. הרגתי אותה מתוך רחמים. ראיתי אותה מסתובבת בעולמה הקטן (חדר האמבטיה הקטן שלי) ללא פשר וללא תכלית, "כלואה" בתוך חדר האמבטיה הקטן. בדיוק כפי שאני כלוא בחיים האלה. עשיתי את זה מרחמנות, לא מאכזריות. מה הטעם בחיים שלה? מה הטעם בחיים שלי? גם אני וגם היא ז"ל. כן גם אני ז"ל, חי מת יום אחר יום בלי תחושת חיים ובלי עניין וטעם. לא ביקשתי את החיים האלה, החיים נכפו עליי בניגוד לרצוני ועכשיו אין כפתור DELETE או SHUTDOWN. החיים נכפו עליי. ההורים מביאים אותך לעולם וההתמודדות עם הרוע מסביב היא כולה שלך. ההתמודדות עם יוקר המחיה, התמודדות עם אדונים/בוסים מושחתים והנורא מכל הרגשת הקיום ללא משמעות. אני/אנחנו מסתובבים בעולם כמו נמלים ואז מישהו או משהו דורך עלינו ואז אנו נעלמים. ובסוף החיים אנו שואלים למה היה כל המירוץ, כל המרדף, כל המאמץ. שום כלום לא נשאר ואז נטמנים באדמה. וזהו. אז למה החיים האלה? הייתי חייב לשתף במחשבה שלי. עצוב לי מאוד.

שלום לך, אתה שואל למה החיים האלה? אצל כל אחד התשובה היא אחרת. כול אחד צריך למצוא לעצמו את משמעות החיים שרלוונטית עבורו. בנושא זה וויקטור פרנקל כתב ספר "אדם מחפש משמעות", אני ממליצה מכל הלב שתקרא. למציאת משמעות לחיים יש כוח עצום ולכן, כדאי שתחשוב על זה ונסה ליצור גם עבור עצמך משמעות לקיום שלך. בנוסף, אני מאוד ממליצה על עזרה מקצועית (פסיכולוג / ית, פסיכותרפיסט /ית). בברכה, ד"ר אירנה נתנאל Ph.D פסיכותרפיסטית מוסמכת לטיפול CBT מטפלת בביופידבק ונוירופידבק מרכז לטיפולים מתקדמים "מיינד קליניק" שד' דוד המלך 1 תל אביב 03-6962733