איך לעזור לאמא שלי

שלום רב, מאז שאני זוכרת את עצמי אמא לא בן אדם מאושר במיוחד, כל חייה היא עקרת בית ומאשימה את אבי בכך,מהות חייה היה לגדל אותנו וכאשר גדלנו ועזבנו את הבית (האחרון עזב לפני 5 שנים)היא נהיתה בן אדם ממורמר חסר סבלנות גם לפני אבל עם העזיבה זה החמיר(חוץ מלנכדים ולפעמים גם אליהם) מתעצבנת על כל דבר קטן ועונה בכעס על כל נושא שלא נראה לדעתה היא אנטיחברתית אינה מעוניינת ליצור קשרים אין לה חברות כל פעם שאבי מציעה לה לצאת,לטוס לחול או כל בילוי אחר זה מלווה בפרצופים וחוסר עניין. כמה וכמה פעמים ניסינו לדבר איתה שתצא לקורסים שתעשה משהו עם עצמה היא לא מוכנה אין לה ביטחון עצמי בכלל ופוביה מכל דבר שדורש אינטרקציה עם אנשים אחרי לרמה של דיבור בטלפון ופעמים שמנסים לדבר איתה על עניינים של התנהגות או רגשות השיחה הופכת למונולוג שלנו והיא מתחילה לבכות ולא מדברת היא מזניחה את עצמה הן מבחינה אסטטית והן מבחינה בריאותית ויש לה בעיות בריאותיות שהיא מזניחה!!היא כל הזמן מדברת על זה שכשיגיע היום שהיא תהפוך לנטל היא לוקחת כדורים והולכת לישון. אני יודעת שאם אני ינסה להגיד לה שאולי תלך לטיפול היא תיפגע ולא תעשה את זה השאלה שלי האם יש דרך לעזור לה מעבר לזה היא גם סובלת מOCD קל וסוכרת . אשמח לתשובה בהקדם תודה מראש בת

שלום. את מתארת מצב די שכיח אצל הורים אחרי עזיבת הילדים את הבית. הרבה פעמים רואים שמצבים פסיכולוגים או פסיכיאטריים שהיו מאוזנים כל עוד ילדים היו בבית מחריפים עם עזיבתם. לצערי אין תחליף להערכה מקצועית כדי להחליט על הכיוון. לפעמים אפשר לשכנע דרך רופאת המשפחה. לפעמים אשפר לארגן ביקור בית של איש מקצוע במיוחד אם אימך פוחדת לצאת מהבית.