דיכאון אחרי שחרור מהצבא

הי, השתחררתי לפני 4 חודשים שירתתי בבסיס סגור נגד רצוני לכן השירות היה חוויה קשה עבורי. חשבתי שכשאשתחרר אהיה מאושרת וקרה ההפך המוחלט. מבחינת החברות-מאז השחרור לא מצליחות יותר ליהנות ביחד, כל אחת בראש שלה, המון וויכוחים אחת עם השנייה,הרגשה שאנחנו ממשיכות להיות חברות מלית ברירה וזו הרגשה נוראית. מבחינת המשפחה-תמיד הייתי בקשר טוב עם ההורים ומאז השחרור אני לא יכולה לראות או לשמוע אותם. (והם לא עושים כלום רע) מבחינת עצמי-הסדר יום שלי מדכא אותי אני קמה ולא עושה כלום מהבוקר עד הלילה מעדיפה לא לצאת מהבית כי יודעת שגם ככה לא יהיה כיף, מרגישה שאיבדתי שמחת חיים לא זוכרת מתי פעם אחרונה צחקתי או הרגשתי מאושרת או לפחות הרגשתי שהכל בסדר. לא יודעת מה לעשות עם עצמי מרגישה אבודה

היי מאיה, לעיתים קרובות מאוד תקופה לאחר שחרור מלווה בלחץ, בלבול דכדוך, שיעמום ועוד רגשות אחרים.זאת תקופה שבה מרבית האנשים מנסים לבנות את מסלול החיים ולעצב את עתידם. הם נתקלים בשלב בו נדרשים לקבוע החלטות לגבי מקצוע, לימודים, מגורים, חיים עצאיים וכו' עד כה היית נתונה להחלטות ההורים איכן לגור, איפה ללמוד, בצבא המפקדים מקבלים החלטות לפי כללים מאוד ברורים. כעת, בשלב זה של החיים את עומדת לראשונה בפני החלטות עצמאיות, החלטות אמיתיות, לפני אפשרויות בחירה כה רבים עד שעבור אנשים רבים זה יכול להיות ממש מבלבל ואף מפחיד. עליך לבחור אם לגור עם הורים או עם שוטפים או אולי לבד, איפה לגור, מה תהיה המקצוע שלך לחיים, האם לנסוע לטיול אחרי הצבא או ללכת לעבוד. מצב זה אינו פשוט ולעיתים גורם ללחץ גדול מאוד, בלבול ואפילו לדיכאון ממש. על מנת להתמודד טוב עם המצב כדאי לעזר באנשים קרובים שעליהם את סומכת, איתם תוכלי לחלוק את רגשותייך, להתלבט ביחד, אנשים שיכולים לחזק, לעודד, לתמוך ולעשות סדר במחשבות. תתמקדי בלבנות סדר יום מלא ככול האפשר בפעילות שגורמת לך להרגיש טוב עם עצמך, תקפידי על שינה בלילה. כלים כאלה ונוספים להתמודדות יעילה עם מצבך הנוכחי ועם החיים בכלל ניתן ללמוד בפסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית CBT. חזקי ואמצי! אשמח לענות על שאלות נוספות, בברכה, ד''ר אירנה נתנאל Ph.D פסיכותרפיסטית מוסמכת CBT "מיינד קליניק" מרכז לטיפול מתקדמים שד' דוד המלך 1 תל אביב 03-6962733

והאמת שהתגובה של הדק, לא תורמת בשיט (לי לפחות)... לומר לנו לשתף אנשים בדיכאון הזה, זה פשוט לא שם... כל כך פחות מידי אנשים הם אלה שאפשר לחלוק איתם ויעזרו במשהו... ובכלל לתת לנו הוראה להישען על אדם אחר, תמיד מביא לאסון.. כי אנחנו מצפים ממנו ליותר ממה שהוא מסוגל לתת (וזה במידה שהוא בכלל מנסה\ יש לו את היכולת\ אכפת לו מספיק). הלוואי שהיה לי מה לומר לך בעניין.. כי אני בעצמי לא יצאתי משם עדיין... זה מרגיש כמו סיר לחץ שעוד קצת ואני אתפוצץ ואסע לגור עם בדואים באיזה אוהל בנגב.... אין זה קשה... אבל המון עברו את זה לפנינו, והיום הם בסדר :\ נראה כמו אור בקצה המנהרה...