...

אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני חושבת שאני פשוט צריכה לשפוך הכל ואין לי למי אז אני רושמת כאן. אני האדם הכי סגור שיש, יש לי מלא חברים אבל תמיד איכשהו במצבים הקשים אני פשוט לא מסוגלת לפנות לאף אחד. אני בחיים לא יודה בפני ההורים שלי שאני צריכה עזרה אני לא מצליחה ללכת לטיפול למרות שאני מאוד רוצה, לפני כשנה אושפזתי בבית חולים פסיכיאטרי בגלל ניסיון אובדני מאז ההורים שלי זרקו אותי מפסיכיאטר לפסיגיאטר ולמרות שבאמת רציתי להיפתח ולקבל טיפול, לא הייתי מסוגלת. עד עכשיו כל פעם שהיה לי דאון הייתי מקיאה את כל הרגשות שלי על איזה דף, על הגיטרה או מול המחשב בכתיבה.. לפני שלושה שבועות הפסקתי עם הכדורים הפסיכיאטריים, טופלתי בציפרלקס. ומאז שהפסקתי פשוט ההרגשות חזרו להיות בדיוק אותו דבר כמו שהיו לפני שניסיתי להתאבד. אחד לאחד, בעצם כל השנה שעברתי, האישפוז, הטיפולים לא עשו כלום, רק הכדורים דאגו לאיזשהי הסחה. אני באמת לא יודעת מה לעשות יותר עם עצמי, פתאום שוב חזרו ההקאות, החתכים, האובססיות והטקסים המפגרים, הערכה העצמית שברצפה וכמובן המחשבות האובדניות. יש אולי איזה דרך לטיפול עצמי ?!

שלום לך, צר לי מאוד לשמוע על מצבך. את כותבת שהטיפול התרופתי משפר מעט את מצבך. עם הפסקת התרופות המצב החמיר. יתכן ושווה לחזור שוב לטיפול התרופתי, לנסות ולמצוא את התרופות שיעזרו יותר טוב. בנוסף לטיפול התרופתי הינך זקוקה לעזרה, ליווי ותמיכה פסיכולוגית. טיפול דיאלקטי - התנהגותי DBT יכול מאוד להועיל לך. זהו טיפול שכולל מפגשים פרטניים וקבוצתיים, במהלך הטיפול לומדים כלים של שליטה, ניהול רגשות, מיומנויות חברתיות ועוד.  בהצלחה,  ד''ר אירנה נתנאל Ph.D פסיכותרפיסטית מוסמכת CBT  "מיינד קליניק" מרכז לטיפול מתקדמים שד' דוד המלך 1 תל אביב 03-6962733