זה כ"כ קשה

היי,שמי יוסי ואני באמצע שנות ה 20 לחיי. לפני יותר מחצי שנה אני וחברתי נפרדנו לאחר שנתיים של זוגיות מדהימה שמנסיון אישי ומהסתכלות על קשרים זוגיים של מקורבים אין עוד זוגיות כפי שהייתה לנו. הפרידה נבעה מסוג של בעייה עקב סטטוס שונה וקושי הסתגלות מצידי לחיות עם אישה שיש לה ילדים. לאחר ארבע חודשים של פרידה שבהם שמרנו על קשר פה ושם ושבהם יצאתי עם המון בחורות אחרות הגעתי להבנה שאני מוכן לקבל אותה כמו שהיא ולהיות אבא לכל דבר לילדיה וכנראה שהחלטה זו נבעה מאהבה אדירה שאני חש כלפיה. אך כבר היה מאוחר מדי.... היא כבר התקדמה הלאה בחייה והחלה לצאת עם בחור אחר בסטטוס דומה לשלה. עשיתי כל דבר אפשרי כדי להחזירה אלי אך ללא הועיל והיום אני מבין ויודע שזה כבר לא יקרה. הבעייה היא שכמעט שאין שנייה אחת ביום שאני לא חושב עליה וזה לא משנה מה אני עושה (ואני ממש לא מגזים). אני פורץ בבכי לעיתים מאוד קרובות וכבר לא מוצא אושר טהור בשום דבר שבו אני עושה כי תמיד מגיעה המחשבה שבלעדיה שום דבר לא יכול להיות מושלם. יש לציין שאני משתף ומדבר עם חברים וידידות על זה ומנסה להעסיק את עצמי בכל רגע נתון ביום על מנת לא לשקוע במחשבות אבל זה לא עוזר אפילו קצת ועברו כבר מעל 7 חודשים!!! אני כבר לא יודע מה לעשות!!!! אשמח לעצה טובה וסליחה על החפירה....

יוסי שלום, ראשית, חשוב לציין שתגובתך נורמלית וטבעית לחלוטין. אתה מתמודד עם אובדן, עם פרידה עם סוג של אבל. קשה לך "לשחרר", לעבד ולאבד את העובדה שהקרש המשמעותי והיפה תם ונגמר לתמיד. חשוב שלא תתקע ותמשיך קדימה. נסה לראות את הדברים החיוביים שבדבר: מזן שהחיים זימנו לך התנסות כזאת נהדרת, למדת דברים מסוימים מניסיון זה ועוד. חזק ואמץ, אני כאן בשבילך, בברכה, ד''ר אירנה נתנאל Ph.D פסיכותרפיסטית מוסמכת CBT "מיינד קליניק" מרכז לטיפול מתקדמים שד' דוד המלך 1 תל אביב 03-6962733

אירנה, קודם כל תודה על ההתייחסות. אין ספק שאני מודע לצדדים החיוביים שהיו ולמה שלקחתי איתי להמשך הדרך. הבעייה היא שאני מנסה להמשיך הלאה אבל פשוט לא מצליח להגיע עם אף אחת לרמת הההתאמה והאושר שהיו אז,הן מבחינה תקשורתית והן מבחינה מינית. עבר כבר כל כך הרבה זמן וזה פשוט לא הולך ונהיה קל יותר (ולפעמים אף קשה יותר). השאלה שלי היא האם יש משיהו נוסף שיכול לעזור לי לחזור לחייך בלב שלם ולהרגיש טוב עם עצמי כשאני שמח ולא להיות עם רגשות אשם שבעצם "דפקתי" לעצמי את החיים בכך שויתרתי עליה בפעם הראשונה.