יש עצה?

אני לא יודעת מאיפה בדיוק להתחיל, היום אני בת 20 כרגע חיילת ופשוט נמאס לי לחיות עם הדיכאון והפסימיות שלי. עד היום אף אחד לא איבחן שום דבר, אני בת בכורה לזוג הורים גרושים שעם האב לא היה לי שום קשר מגיל 11. משם היתה תקופה של ניסיונות פגיעה וזעקה לתשומת לב ואחרי זה תקופה ארוכה מאוד של הפרעות אכילה למינהן ושימוש בסמים (חשוב לציין שבבית ספר היו הרבה העדרויות ובעיות התנהגות אבל ציונים טובים מאוד). בגיל 16 בערך ניסיתי לפנות לפסיכולוג ואחריה עוד 2-3 עובדות סוציאליות ואף אחד לא איבחן כלום, לאחר מכן היתי בקשר זוגי אלים כחצי שנה ונשרתי מבית ספר, השתקמתי לבד וחזרתי לתפקד לעבוד לשמוח להנות... התגייסתי לצבא וכל הלחץ הכלכלי וה"לבד" (קשר רופף עם בן זוג, משפחה קרה ולא תומכת, וגם עם חברים מרגיש לבד) פשוט החזיר אותי לאותו שפל, הצרות שלא מפסיקות לבוא... והקבן פשוט לא באה לי בטוב. אני מתנגדת לטיפולים תרופתיים ובכל השיחות עם אנשי מקצוע עד היום פשוט דפקתי את הטיפול כי אני צופה מראש את התשובות שלהם ופשוט כנראה לא מאמינה באנשים האלה. אני באמת שוקלת התאבדות פשוט תופסת רגליים קרות... אני לא באמת רוצה למות ויש מלאאא תוכניות לעתיד פשוט אין לי כבר כוח להתמודד עם הראש שלי ואין מי שיעזור לי...

שלום לך, פעמים רבות תחושת מצוקה נוצרת כתוצאה מקשיים מצטברים שאיתן האדם לא מצליח להתמודד עם הכלים שעומדים לרשותו. כלומר, התמודדות לא יעילה עם המצבים גורמת למצוקה רבה. אני מאוד ממליצה לך ללמוד כלים להתמודדות טובה יותר עם מצבי החיים. כלים אלה ניתן ללמוד בגישה התנהגותית - קוגניטיבית (CBT). אשמח לענות על כול שאלה, בברכה, ד''ר אירנה נתנאל Ph.D פסיכותרפיסטית מוסמכת CBT "מיינד קליניק" מרכז לטיפול מתקדמים שד' דוד המלך 1 תל אביב 03-6962733