אובד עצות

אני לא יודע מה אני אמור לעשות עם החיים שלי . מרגיש שאין טעם להמשיך לחיות, מיציתי אותם.. אני עושה עכשיו בפעם השלישית פסיכומטרי ומנסה להתקבל למשהו שאני ארצה, מקצוע שאוהב לעשות בחיים שלי אבל גם את זה אני לא מצליח . מרגיש שאני תקוע ויש לי מערבולות וצמרמורות כל פעם שאני חושב על העתיד שלי . לפעמים זה נעלם ולפעמים זה חוזר , אני רואה את העולם בשחור ולבן טוב לא טוב נעים רע , אוהב שונא .. יש לי 2 חברים טובים שעסוקים בעצמם ופיתוח האישי שלהם. הם באמת נראים לי חברים טובים אבל גם איתם אני לא נהנה כי הם עושים דברים שלא מתאימים לי כרגע(לא דברים אסורים כן?) חוויתי פרידות מבחורות. והיה לי נורא קשה אך המשכתי הלאה .. האחרונה הייתה בדצמבר ומאז אני לא מרגיש שאני נמשך למישהי כמו פעם. בפסיכו האחרון שניגשתי אליו לקחתי כדורי ריטלין , הפכתי לאיש צנום בדכאון עם סערת רגשות , אדיש וחסר מתח מיני כמו פעם . הלכתי לפסיכולוג כי הייתי קם בבוקר יוצא מהחדר ואיכשהו רב עם אמא שלי , אני כבר לא מדבר איתה במשך חודש וחצי,אמרתי לה שאני לא רוצה לדבר איתה כדי שאני לא אתפרץ שוב . להורים שלי לא יותר מידי אכפת ממני וממה אני מרגיש . במיוחד לא לאבא שלי . כל אחד חי בעולם שלו. ולי אין עולם שבו אני יכול לחיות. יש לי פחד ממה שאעשה בעתיד ויש לי פחד מהחלטות שאבחר . מצד שני אני יודע שיש לי גם יכולות ותכונות שיכולות לפתח אותי ולתרום בהמון מקצועות אך ה"אני" הפנימי שלי מוסתר או חבוי מתחת להרבה מאוד פלסטרים ותחבושות שאני לא מצליח להגיע אליו. הפסקתי להאמין באלוהים אחרי הבנה שאני אחראי לעצמי, אני קובע מה יקרה לי בין אם זה טוב או לא.. אלוהים לא יהיה שם ולא היה שם כדי לעזור לי. אני לא מבין למה החיים שלי קשים. מה עשיתי ? למי? בבקשה בבקשה עזרה. תודה

יאיר שלום, צר לי מאוד לשמוע על מצבך. נראה לי שההרגשה שלך היא תוצאה של הסתכלות של על החיים, על עצמך ועל האנשים הסובבים. תפיסות נוקשות כמו שלך בעצם כלל לא מקדמות. על מנת להתקדם ולשפר את ההרגשה עליך להתמודד עם הפחדים, להגביר אומץ, לשנות תמיסות נוקשות לגישות יותר גמישות לחיים ולגבי עצמך והכי חשוב זה כן לקחת אחריות אישית על תהליך השינוי. כלים של שליטה שיאפשרו לל התמודדות יעילה בהווה ובעתיד ניתן ללמוד בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי. תודה על פנייתך לפורום, אשמח לענות על שאלות נוספות, חזק ואמץ!