ממה זה נובע המחשבה הזאת שדיכאון אמור לקרות לי?

זה כמה שנים שאני סובלת מדיכאון קל(לא אובחנתי אבל לא קשה לפספס זאת) שמתבטא בכך שאני לא מוצאת הנאה מכמעט כל דבר שאני עושה ומעבירה ימים ושעות מבלי לעשות כלום חוץ מלהיות בבית רוב הזמן אני משתדלת אבל יש ימים שאני מרגישה שאני צריכה להילחם עם עצמי לצאת ולעשות סידורים זה נע בין פרקים שאני לא מרגישה כלום.. מין ריקנות וקהות חושים לבין פרץ של כאב פנימי כזה שמתבטא בבכי קצר שאחריו אני חוזרת לתחושת הריקנות. העניין הכי קשה הוא שאני מודעת לכל המצב ויש ימים שאני רוצה לקבל עזרה אבל זה לא לגמרי שם כי אני באופן מעוות גם לא רוצה לצאת מזה.. אני מרגישה כאילו זה חלק ממני כאילו מגיע לי להעביר את חיי כך..למה אני מרגישה ככה ממה זה נובע?

שלום, את מתארת חוויה מורכבת שמבטאת ככל נראה קונפליקטים פנימיים וכוחות שונים שפעולים בחיי הנפש שלך. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לך להבין טוב יותר את עצמך, את המניעים הפנימיים ולענות על השאלות שאת מעלה.