חוסר תפקוד ורצון להתמודד עם החיים

עזבתי בלב כואב וקשה חבר מזה 3.8 שנים לאחר ייסורים ומריבות שכולן נבעו ממני כלפיו על חוסר תפקודו שהיה מתבטא בשינה מוגזמת חוסר רצון לקום בבוקר ולהתמודד מול השעון עצלנות ובגלל זה פיטרו אותו מהמון המון מקומות עבודה...היום כואב לי הלב כי אני עוד אוהבת אותו אבל לרגע לא חשבתי שכל זה נבע כנראה מדיכאון.. ברגדים אלו ממש וכל השבוע שעבר הוא אייים להתאבד אני עזבתי כי גם אני פעם הייתי בדיכאון וגם אני רציתי להתאבד ואין לי יותר את הכח לנסות להעמיד אותו על הרגלים אחרי הרבה זמן שניסיתי אני חשה אשמה מצפון ושברון לב ומאשימה את המצב ואת כל העולם שאת הגבר שאהבתי נאלצתי לעזוב...פניתי לגורמים מוסמכים כדי שיעזרו לו רשמו לו כדורים והוא אינו רואה סיבה לקחת אותם אם הוא יקום מהדיכאון ואני לא אהיה לצידו הוא מעדיף למות..ככה הוא טוען...אני במלכודת אש כי אני מאוד רוצה מצד שני לחזור אך הורי שלא קיבלו את הקשר לא ידברו איתי ואני עצמי אחזור לדיכאון... איך אוכל לעזור מרחוק...איך אוכל להתמודד עם זה??? האם זה נכון שזה דיכאון???? או שפשוט עצלנות...כרגע אני יודעת שהואבדיכאון שנינו היינו אובססיבים כלפי השני בצורה ענקית הוא טוען שאני הסיבה היחידה לה הוא חי וזה שם מטען כבד מאוד על גבי אני סובלת וקשה לי ואם הוא ימות בגללי אהיה מצולקת כל חיי ברגשות אשם שאולי כן הייתי יכולה להציל אותו....

נראה שהקשר בינהם היה וממשיך להיות מאוד תלותי ולא מוביל להתקדמות. נראנ לי שעליך למצאו דרכים להתחזק ולהמשיך קדימה ולא אחורה. טיפול פסיכולודי יכול לחזק אולך.