חסרת אונים, לא מוצאת פתרון

שלום, יש לי בעיה עם אלכוהול. מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי לשתות. אני שותה אמנם רק בארועים חברתיים, בבילויים. לא יוצא לי לשתות לבד בבית או משהו. ואם יש לי שגרה אז אני לא שותה. לא בעבודה לימודים. אז לכאורה הכל נראה סבבה. רק שהגוף שלי מגיב מאוד בחריפות לאלכוהול. למרות שאני שותה הרבה זמן כבר. הבעיה היא שכשאני מתחילה לשתות ויש אלכוהול יחסית בלי הגבלה אז אני פשוט לא מפסיקה עד שאני נשפכת, הולכת לישון, הזכרון נמחק לי המון. ואז אני מתעוררת בבוקר ומרגישה זוועה, גם פיזית וגם מאשימה את עצמי. עניין נוסף הוא שזה ממש הורס לי את הזוגיות. בן הזוג שלי כבר די התייאש ממני. אני פשוט שותה שותה עד שאני נרדמת ובדרך כלל אני פשוט מוצאת פינה וישנה בלי להגיד לאף אחד.. אז אני נעלמת. זה יוצר לי המון בעיות. אני נהנית לשתות, גם כמות קטנה עושה לי ראש טוב. אבל אני פשוט לא יודעת להפסיק בזמן. זה נשמע שטותי וטיפשי אבל כשיש אלכוהול בלי הגבלה אני פשוט לא עוצרת. עד שאני נופלת... אני ממש שונאת את עצמי על זה ואוכלת לעצמי את הלב ואת הראש אחרי זה אבל זה כל פעם חוזר מחדש. אני כבר ממש מיואשת ולא יודעת מה לעשות. ניסיתי פעם להפסיק לשתות לגמרי לחודש וחצי. אבל אני לא רוצה לחיות חיים עם איסורים. גם כל עוד הכמות קטנה אני סבבה.. בבקשה תעזרי לי.

וואי אני קוראת את המכתב שלך ואת פשוט מתארת את המצב שלי לפני שנתיים וחצי . אני בת 25 ואחרי גמילה והכל ועד היום קשה לי להאמין שאני מכורה . אני ממליצה שתפני לעמותת אפש"ר . אני לא יודעת אם את מכורה אני לא רוצה לתת פה דעה כי זה אני הייתי באותו מצב . אבל תקראי טוב טוב את מה שאני הולכת לכתוב לך עכשיו . העובדה שאת מאבדת שליטה היא לא הבעיה אלא סימפטום למשהו עמוק יותר מעניין של כמויות . אין לי מושג בת כמה את אבל אני יכולה להבטיח לך דבר אחד את לא מודעת לזה שאת משתמשת באלכוהול לטיפול עצמי . אין מצב בעולם שאת תמתני את השתייה שלך הרי אמרת שברגע שאת מתחילה לא תמיד את יכולה להפסיק . עד שלא יהיו לך גבולות וגבולות באות מתוך היכרות פנימית עם עצמך והסיבות שבגינן בא הצורך הזה לשתות עד הסוף לא תוכלי להסתפק בכמות מועטה לאורך זמן . את חושבת שאני לא נסיתי את זה היו עוברים חודשיים ואז בום שום פעם שותה בלי הגבלה והזיכרון נמחק לי לי זה היה טראומתי כי שתיתי בבילויים והסתבכתי במכות וכל מיני שטויות במועדון למשל ולמחרת לא רק שלא זכרתי והיו צריכים להזכיר לי הרגשות אשמה האלו והחוסר אונים מול זה חרוטים אצלי בזיכרון . עזבי אותך מאלכוהול בינתיים אל תשתי ותלכי לייעוץ בעמותת אפש"ר שם ידברו איתך ויעזרו לך . בכל מקרה אני מציעה שלפני שאת קובעת פגישה תחשבי טוב טוב אם את רוצה להפסיק את הסבל הזה אם כן תפני לשם אם לא תמשיכי לשתות . היום אני עדיין מרשה לעצמי לשתות למרות שאני מוגדרת כמכורה אבל אני גם יודעת להפסיק אני לא עוברת את הבירה שניים ואני גם לא הוכלת לשום מקום שיש בו אלכוהול חופשי . בגלל שאני עם יד על הדופק יוצא לי לשתות פעם בכמה חודשים אבל אני כבר יודעת מתי להקשיב לעצמי אני שואלת את עצמי אחרי הבירה למה אני צריכה עוד כוסית ? משתדלת כמה שיותר באירןועים חברתיים להנות בלי ו90 אחוז אני באמת נהנת וכמה דם ירקתי לפני שהצלחתי להנות בלי ואני בדיוק כמוך יכולתי לא לשתות חודשיים אם לא הייתי באירוע חברתי ובשיגרת היומיום לא חשבתי על זה בכלל. היום אני יכולה בוודאות לראות שזה לא היה רק הבעיה עם השתייה כל כך הרבה דברים ישבו מתחת לזה ולא הייתה לי פאקינג מודעות לזה חשבתי שאני כולה לא יודעת לשתות . בהצלחה לך !