רוצה עזרה בדחיפות

שלום אני בת 25 ומעשנת חשיש כבר 7 שנים ובשנה הזאת הגעתי לתובנות מלאות עם עצמי שהחשיש לא עושה לי טוב ואני רוצה בכל נפשי להפסיק לעשן מכיוון שזה פוגע בי-נפשית וגופנית מוריד לי את הביטחון העצמי ל-0 קשה לי להתחבר לזולת מה שבעבר לא היווה אצלי כלל בעיה מביא לי מתחים ולחצים ועצבים כשזה לא נמצא בהישג ידי המצבי רוח שלי תלויים בדבר כשיש אני רגועה וטוב לי כשאין אני מרגישה את הראש שלי אוטוטו יוצא ממקומו מרוב עצבים קשה לי לראות את חיי חולפים לי מול העיניים ואני לא עושה איתם כלום יש לי חברות בגילי שהן כמעט עם תואר שני ביד ואני נשארתי ברמה של תיכון השמחה שהייתה לי נעלמה כלא הייתה אם הייתי מתרגשת מצחוק של ילד היום זה כבר לא מזיז לי וכך גם לשאר הדברים שהיו מרגשים אותי לפני החשיש הייתי בנאדם שמח מאודדדדד והיפראקטיבי וההיפראקטיביות היה עושה לי טוב היום אני התרגלתי לתחושות של החשיש העייפות והכבדות ומלחיץ אותי מאוד לחזור להיפראקטיביות כי לצערי התמכרתי להרגשה הזאת של העייפות ובנאדם שמח אני כבר לא חברים התנתקו ממני אומרים שנהייתי בנאדם מגעיל וכנל לגבי אחיי בעבודה אני לא מרוכזת ונלחמת עם עצמי שעה שעה אם לחתוך וללכת לעשות את השכטה או להישאר למזלי יש לי קצת כוחות בעניין הזה אולי גם מכיוון שאין לי הרבה אפשויות כי יש לי דיי חובות שעליי לשלם חודש בחודשו בכל אופן אלו הן חלק מכל תופעות הלוואי של החשיש שאני בכל אופן מרגישה אותן אשמח מאוד לייעוץ טיפול שיעזור לי לזרוק את הפסולת הזאת מחיי.

שרית שלום, האם תוכלי לקחת חופשה מעבודה ולהשתלב למעט זמן במסגרת סגורה? כמובן שאת צריכה עזרה, אך על מנת לבנות תוכנית מותאמת חייבים לדעת פרטים נוספים. האפשרויות הן רבות - יש אפשרות להשתלב במסגרת גמילה, למרות שאין כביכול תסמונת גמילה פיזית, המסגרת הסגורה נותנת הרבה מאוד ביטחון וגבולות. יש אפשרות לטיפול במחלקת הרווחה בעיר - היחידות לטיפול בנפגעי סמים ואלכוהול. יש מטפלים פרטיים ובנוסף להכל, יש גם קבוצות לעזרה עצמית-N.A, למרות שבתור בחורה צעירה צריך מאוד להזהר, זוהי מסגרת גברית מורכבת, לכן עדיף שתגיעי לשם לאחר שתשתלבי בתהליך טיפולי. אני כאן אם תרצי להתייעץ במייל: [email protected]

טוב שכתבת וסיפרת את סיפורך. זו התחלה ואני מעודד אותך להמשיך ולעשות זאת. אני בן 34 ולפני כשנתיים וחצי התנקיתי משימוש בן 12 שנים בגראס וחשיש. זה היה שימוש של אדם מכור, כלומר אם היה לי חומר הייתי יכול לעשן כל יום וכל היום. וכשלא היה לי? היה קשה מאוד... עשיתי המון כדי להשיג. לא הצלחתי להפסיק גם כשידעתי שזה פוגע בי מאוד: הקשרים המשפחתיים והחברתיים שלי התדרדרו ונעלמו, לא התקדמתי בשום תחום, הייתי חרד ומפוחד מהעולם ולכן גם עצור ומופנם, שום דבר לא עיניין אותי בלי לעשן ופשוט הייתי מסתגר בכל הזדמנות בכדי להתמסטל. העישון עזר לי- כאילו- לברוח מהבדידות אבל בעצם רק העמיק אותה- עדיין היה לי צורך מאוד גדול בקשר עם אנשים ומצאתי את האינטרנט כמקום ששימש לי מפלט מהפחדים שביצירת מגע עם אנשים בשר ודם. כל זה נמשך עד שמרוב כאב פניתי לער"ן... הם המליצו לי לפנות לרופאת המשפחה שלי. והיא הפנתה אותי ליחידה לנפגעי סמים בעיר, שם התחלתי טיפול פסיכולוגי ביחד עם הליכה לקבוצות NA שאינה הזכירה בתשובתה. אלה קבוצות תמיכה וולנטריות למכורים אשר נפגשים מידי ערב. נכון- בדר"כ יש שם רוב גברי אך מגיעות לשם גם נשים, חלקן צעירות. לי היה לא היה קל עם זה שהרוב שם היו מכורים לסמים קשים יותר- אבל בסופו של דבר מרביתם חיפשו החלמה וזה העיקר. אם תרצי פרטים נוספים או עזרה, בבקשה: [email protected]