גם אחרי שלקחתי אחריות, הפירות לא מגיעים

לפורום הזה הגעתי בשיטוט רישתי סתמי. במקום מסויים רציתי להוציא משהו שאני לא יכולה להוציא בקבוצה כי פה אף אחד לא מכיר אותי ולא יודע מי אני. קצת רקע... יש לי רקע "קל" של סמים. זה התחיל בחשיש במשך שנתיים, המשיך לmdma ובסוף נשארתי עם חגיגת וזה גמר אותי. מעולם לא חשבתי שיש לי איזשהיא בעיה. אבל השנים הוכיחו לי אחרת. אומנם הרקע באמת קל יחסית אבל נפשית הרגשתי שאני מתמוטטת. לקח לי זמן להבין שלמרות שלא היית אלימות פיזית במשפחה, אבל אימא מכורה להימורים, אבא שנפטר לפני חמש שנים, אחות עם רקע בסמים, ובעיקון משפחה שלא מתפקדת היא גורם מספיק גדול בשביל ללכת לאיבוד ולהכנס דיכאונות ולמשכחי הכאבים האלה הקרואים סמים. אני גרה בתל אביב שלוש שנים. לבד. עובדת, ומשכירה דירה בכבוד. בחצי שנה האחרונה לקחתי אחריות והלכתי לבקש עזרה באל-סם בפגישה פרטנית פעם בשבוע ובפגישה של קבוצה מצומצמת פעם בשבוע. הפסקתי עם הסמים והאלכוהול לגמרי ואני נקייה כבר שלושה חודשיים וממשיכה לספור. טוב לי עם זה. הבעיהה מתחילה עם זה שפתאום אני מתחילה להרגיש ה-כ-ל. אני בעיקרון לבד. מרגישה כל הזמן לבד. למרות שיש בי חוש הומור. אני נראית סבבה. אין בי שום מום נראה לעין, אבל ההתנהגות שלי כנראה מרחיקה אנשים. אני לא אלימה. ויכולה להגיד שאני בן אדם טוב שרוצה שקט. יש בי פחד מאוד גדול. אני בת 22 סך הכל, אבל מפחדת שאיבדתי את הרכבת בלהכיר אנשים חדשים וחברים חדשים. אין לי אף חבר קרוב. חוץ מהאנשים שאני מכירה מהקבוצה שהם מקסימים. אבל ביני לבין הסביבה אין הרגשת ביטחון. נטשתי את כל החברים שלי בצפון וכולם כבר התפתחו לכיוון אחר. עשיתי הרבה טעויות במהלך השנים האחרונות אבל עבדתי קשה בשביל לצאת מהן ועכשיו אני מתמודדת איתן. אני בוכה, לעיתים קרובות בלי סיבה מיוחדת. ותמיד מרגישה לבד גם שאני מוקפת אנשים. כנראה שזה משהו שאצטרך להתמודד איתו גם. אני לומדת לאהוב את עצמי כמו שאני ולקבל את עצמי כמו שאני ואני באמת מתחילה להביו את ההיגיון שבמילים האלה. כי אין סיבה שלא. יש אנשים שתמיד ירגישו בדידות? זה קשור לחוויות בילדות שפשוט הושרשו? אני מנסה למלא את הזמן שלי בתעסוקה ולא לרחם על עצמי. אבל זה יום ככה ויום ככה... אני שלושה חודשים נקייה וזה לא ניהיה יותר קל. הסמים והאלכוהול הם בכל מקום וכולם סטלנים מעפנים. איפה הנקיייים?

א המקסימה. כמה כוחות יש לך. לי נראה שאת קצת יותר מדי ביקורתית עם עצמך, את לא נותנת מספיק משכל לעובדה שהשגת דברים רבים בשלושת החודשים של התהליך שאת עושה. מה שמאפיין את גילך הצעיר - זה קושי להמתין בסובלנות וצורך להגיע ל"פרות" מהר. לפי מה שכתבת את בכוון הנכון אך יש לך לא מעט עבודה גם פרטנית וגם קבוצות. הייתי ממליצה לך לבדוק גם קבוצות של צעירים ב-NA (שם אפשר לפגוש גם חברה נקיים). בהצלחה. ואני רוצה להציע "להשתמש" בפורום ולפנות כל פעם שאת מרגישה צורך.

היי אינה :-) תודה רבה על התגובה. הדרך הזאת היא באמת לא קלה וצריך לתת עוד עבודה.זה מפתיע אותי שגם דרך הכתוב גם את מצליחה לזהות שאני אובר ביקורתית כלפי עצמי. (כנראה כי הייתי אדון לעצמי הרבה מאוד שנים, בלי ביקורת מדמות אבהית או אימהית). אני התחלתי ללכת לNA. הייתי כבר שני מפגשים.אני אתן לזה הזדמנות כי הבנתי שהמקום באמת חזק. תודה על ההזמנה לפורום.