הצורך שלא לנתח ?

מקרה שבו אדם עיוור בעין שמאל מגיע לרופא עיניים עם בעיה בעין ימין. הבעיה אינה דחופה ואין מדובר בסכנת חיים כלשהי. הרופא מחליט לנתח את העין הימנית על מנת לנסות ולשפר את המצב אך לאחר הניתוח מסתבר כי האדם איבד את הראיה גם בעין זו (הימנית) ובעצם הפך עיוור בשתי העיניים. האם לא קיימת הנחיה כלשהי בקרב רופאי העיניים האומרת שבמקרה כזה יש להימנע מלנתח את העין הרואה למרות הבעיה הקיימת בה, בכדי שלא לקחת את הסיכון שהאדם יהפוך לעיוור? האם ניתן להסיק שעצם ההחלטה לנתח במקרה כזה מהווה רשלנות רפואית שכן ברור שעדיף היה לאותו אדם שלא לעבור את הניתוח ובכך להישאר אמנם עם ראיה מאד לקויה באותה העין אך לפחות לא עיוור מוחלט?

שלום יעל, צר לי על המקרה. לא קיימת הנחייה גורפת להמנע מלנתח עין יחידה. בכל ניתוח נשקלים הצורך בניתוח על פי המצב הקיים והתועלת הצפוייה מחד, וכן הסיכונים/סיבוכים אפשריים מאידך. כאשר העין יחידה, מביאים נתון זה בחשבון, בנוסף לשאר הנתונים אך לא באופן בלעדי. בנוסף, משתפים את המועמד לניתוח בשיקולים, ולמעשה ההחלטה הסופית לגבי ביצוע הניתוח היא של המנותח. מעבר לכך, באופן עקרוני, מאחר ולא ציינת פרטים חשובים, כמו באיזה ניתוח מדובר, מה הסיבה לפגיעה בראייה, מה היתה האבחנה לפני הניתוח, מה היתה חדות הראייה לפני ואחרי הניתוח, קשה להתייחס. קיימים דווקא מצבים בהם אי-טיפול עלול להיחשב כרשלנות. מכל מקום, רשלנות הינה קביעה של בתי המשפט ולא בתחום העיסוק בפורום זה. נסי לשאול גם את עו"ד דייויס בפורום רשלנות רפואית. בברכה, ד"ר דניאל רוזנבאום