סטודנטית רגישה לרפואת עיניים , כדאי?

לדוקטור דניאל רוזנבאום שלוב רב בעתיד (הקרוב) אני הולכת לעשות את החלטת חיי ולהחליט את גורל עתידי , כנראה ואבחר במקצוע רפואה עקב רצוני העז לעזור לאנשים , ולמי אם לא לרופא יש את היכולת לעשות זאת יותר מכול? אתם הרופאים העובדים בבתי חולים רואים מקרים כול כך קשים ולעיתים אתם לא מסוגלים להציל את החולה ואת האיברים החשובים שלו . זה קורה כול כך הרבה במיוחד בעת זו של פגועים ומקרים מזעזעים שרואים בבתי החולים בהם, לעיתים, עליכם הרופאים מוטלת האחריות האישית להצלת החולה. איך הנפש יכולה להתמודד עם מקרים כאלה מזעזעים שבמקרים רבים ולפעמים רבים מידי האדם מאבד את היקר לו מכול? אני לא מבקשת תשובה ארוכה ומפורטת אבל אשמח שדווקא אתה , דוקטור דניאל רוזנבאום , תוכל לבטא במספר מילים את הרגשתך האישית בנושא. בתודה מראש, יעל

שלום יעל, במהלך טיפול במצבי חרום קשים, כגון ת. דרכים, פציעות קרב, ארועי חדר מיון, והחייאות, מפעילים "מתג" תת הכרתי ומתנתקים רגשית מהארוע. כך ניתן להקדיש את מלוא תשומת הלב לפרטים הטכניים ולשיקולים רפואיים רציונאליים על מנת לסייע ככל שניתן. את המחיר הרגשי משלמים, לרוב, לאחר הארוע, דווקא כאשר העניינים נרגעים. הדבר נכון במיוחד במקרים של כשלון. והמחיר אינו חד פעמי, אלא הולך ומצטבר עם הזמן. כך שעם הזמן, מתעצמים גם הנסיון והידע, אך גם מעמיקה תחושת הכבוד לאדם, לבריאותו ולחייו. וכן יש מקום מכובד בקהיליית הרופאים גם לרגישים: עבודה במחקר, במעבדה, או באחד ממקצועות ההדמייה. אלה עבודות בהן הרופא אינו נחשף הרבה לארועים קשים, אך בכל זאת עזרתו לזולת אינה מוטלת בספק. חג שמח! ד"ר דניאל רוזנבאום