הצילו - אמא שלי ב'קומה'

אמא שלי, בת 66, אשה פעילה וספורטיבית - לקתה ביום ד' בערב בשבץ מוחי פתאומי. הסימנים הראשוניים היו - כאב ראש והקאות. היא איבדה את ההכרה לאחר כמה דקות והגיעה לבי"ח חסרת הכרה ומונשמת. לחץ הדם הגיע ל200/100-. הרופאים הודיעו לנו, לאחר CT, שלא ניתן לעזור לה בכל דרך שהיא, כיוון שנוצר שטף דם גדול שפגע בגזע המוח. מאז היא חסרת הכרה, מונשמת, ללא רפלקסים. לחץ הדם 80/40 לערך. דופק - בין 38 ל46-. היא מאושפזת במחלקה פנימית, ללא טיפול נוירוכירורגי כלשהו או תרופות. האם לא ניתן לעשות משהו עבורה? אנחנו חסרי אונים...

מיכל שלום קרוב לוודאי שהרופאים שמטפלים באמך צודקים. המצב שהינך מתארת הינו קשה ביותר. השאלה היא אם אמנם התייעצו אם נוירוכירורג וההחלטה לא לנתח נעשתה ע"ס התייעצות מקצועית ולא "שליפה מהמותן". לא שנשמע לפי תאורך שיש מה לעשות אך תמיד כדאי לנסות ולמצות את כל האפשרויות. ד"ר אשכנזי

לד"ר אשכנזי, תודה על תשובתך המהירה. לצערי הרב אמי נפטרה אתמול בבוקר - לפחות ללא סבל. מיכל

סבא שלי בן 88 ביום ראשון הוא עבר אירוע במוחו ולאח מכן שטף דם חמור מאוד ומאז הוא מאושפז במחלקה הפנימית בבית החולים לדברי הרופאים מצבו חסר סיכוי וכבר ביום ראשון הם אמרו שאין לו יותר מיום לחיות אבל הוא מחזיק מעמד כבר 5 ימים בזמן זה לחץ הדם שלו התיצב למצב הנורמלי אך הדופק שלו נשאר לא ימיב ונע בין 90 ל-200 פעימות לשניה הוא חסר הכרה ובעצם הוא נמצא בקומה ברצוני לדעת האם יש סיכוי כל שהוא שהוא יצא מהמצב שהוא נמצא בו כעת

לרופאים ולמשתתפי הפורום שמי נטע ואני בת 17. החלום שלי, הייעוד שלי הוא להיות רופאה. אני מתעניינת בעיקר בנושא של נוירוילוגיה וניורוכירורגיה. כשנכנסתי לפורום לא ציפיתי למצוא הודעה שכזאת, אבל עכשיו אני מבינה שזה חלק בלתי נפרד מלהיות רופא, וזה גורם לי לשקול מחדש, האם אני מספיק טובה בשביל לעמוד במעמס הרגשי הכרוך במקצוע הזה. מה אתם, הרופאים חושבים? אשמח לשמוע, נטע

את עדין צעירה, לפני שתתחילי ללמוד, תבקרי קצת בבתי חולים, תתנדבי, (כמו שבתי עושה) בכל מיני מחלקות, גם החמודה ביותר - תינוקות וילודים, וגם הקשה ביותר - אונקולוגית, תראי איך את מתמודדת עם כל המראות, הריחות, הצעקות, הכאבים. תבחני מה זה עושה לך, תביטי על הרופאים ועל צורת חייהם (זה לא חיים, אמא - אמרה לי בתי) , ותראי אם זה מדבר אליך, אם בתחילת היום את משתוקקת לחזור לבית החולים או שאת יוצאת בחשש, אם בסוף היום את עיפה פיזית ונפשית, או שאת עיפה פיזית בלבד, ואילו היה לך כוח היית ממשיכה להשאר, תבחני את התחושות שלך אבל "על באמת" אל תחשבי על עניני יוקרה של מקצוע, כי אלה באמת משניים, ולא מפצים כשהכל מסביב לא משביע רצון, אם הדברים נראים לך, ויש לך את הכישורים המתאימים , לכי על זה, אם לא, תחפשי כוון אחר. יכול להיות שהשאיפה להיות בסביבה "רפואית" לא מחיבת לימודי רפואה ברגיל, אלא אולי אחיות., או פיסיוטרפיה, אולי רפואה וטרינארית, או אלטרנטיבית, יש הרבה גוונים למקצוע. אני מאחלת לך הרבה הצלחה.