שאלה אחרת

אני נמצאת בטיפולים כבר כמעט שנתיים,הזרעות IVF,טיפולים לא פשוטים וצברתי ידע של מושגים,מהלכי טיפול וכמובן למדתי להכיר את תגובות הגוף שלי לטיפולים ברמה מאד מדוייקת. החלפתי רופאים במהלך הזמן והעלייה בדרגות הטיפול, אבל לאורך המסלול אני נתקלת שוב ושוב בחוסר נחת של הרופאים לרצון שלי להיות עם יד על הדופק,להיות שותפה וגם להעיר את הערותי לאור הנסיון שהצטבר על גופי. גם כאן בפורום אפשר לראות לאיזה רמת פרטים יורדים בשאלות,ממש מהלכי טיפול,תיזמון,פרוטוקולים. כרופא בכיר,אני מעונינת לשמוע ממך,האם מעורבות שלנו בטיפולים אינה נכונה? האם מפריעה לכם כרופאים,נותנת איזו תחושה של חוסר אמון? למה לא מבינים שזה נובע מחששות,מלחצים מצטברים ובאמת בגלל שמי מכיר את הגוף יותר טוב מאיתנו המטופלות. אשמח לשמוע את דעתך בנושא.

לרונית, אמנם שאלתך מופנית לרופא אך הרגשתי צורך לענות לך מאחר והייתי באותו המצב כפי שאת מתארת 8 שנים עד שלפני ארבעה חודשים ילדתי תאומים. לאורך כל הטיפולים התעקשתי להיות מעורבת ונתקלתי בתגובות לא כל כך אוהדות מצד הרופאים לפעמים כי הם עמוסים לפעמים כי הם חושבים ש"מה היא מבינה בכלל" לפעמים כי סתם אך הרופא האחרון אצלו טופלתי, ד"ר לברן, היה הראשון שהסכים להקשיב והיה מסביר לי בסבלנות או במקרים מסוימים שמח על שציינתי דברים שלכאורה נראים שוליים אך במצב זה גם דבר שולי יכול להיות חשוב, אך מה שהכי חשוב הוא שמיד הרגשנו בעלי ואנוכי כי מולנו עומד לא רק רופא מקצועי אלא גם בן אדם. אני הייתי חיבת להיות מעורבת מאחר וחוסר הודאות מכניס אותי יותר ללחץ לכן הייתי קוראת כל מה שניתן וכל מה שציינת כל כך נכון. אני רוצה לחזק אותך בדרך הלא קלה שאת עוברת ולציין בפניך שעברתי 13 הפריות כאשר לראשונה נקלטתי להריון רק בטיפול ה-11 (הטיפול הראשון שעשה לי ד"ר לברן), הריון זה נפל ולאחר שני טיפולים נוספים איתו נקלטתי שוב להריון והיום אני חובקת בזרועותי בן ובת מקסימים בני 4 חודשים. אני מאחלת לך הצלחה בקרוב, חוזק נפשי ואופטימיות מרובה גם כאשר הכל נראה כבר חסר תקווה, המקרה שלי הוא ההוכחה שהסבלנות משתלמת ולדעתי החשוב ביותר הוא לא לשכוח את הזוגיות ושזה הזמן לטפח אותה ולעשות את כל הדברים שאח"כ לא יהיה לך זמן. ומניסיון מאוד מהר שוכחים אח"כ את כל הקושי. בסוף זה יבוא! שרון

אנו מטופלים קצת יותר משנתיים ואכן אני מסכימה שהרופאים מקצרים הליכים בכדי להמנע מהסבר ארוך ומהתערבות מיותרת . אך נוכחתי לראות שכאשר מראים ידע אמיתיתהם נעשים יותר רציניים הן מבחינת "היא מבינה עניין" והן מבחינת -יש עם מי לדבר. בשנה הראשונה כשעוד היינו תמימים ולא הכרנו את הפורומים למינהן פחדנו לשאול שאלות ובאמת היינו נראים כלא מבינים דבר וכך לא התערבנו וכל מילה היתה קודש.. בשנה האחרונה אמרנו שזה לא עסק ואנו צריכים להבין מה אנו עוברים וכך למדנו והבנו. לכל פגישה הגעתי מוכנה. בהתחלה הרופא שאל מאיפה כל הידע אבל מאז שראה שיש עם מי לדבר הוא מתייחס אחרת ומערב אותי בכל החלטה . אני מאמינה שהרופאים לא רואים בהתערבות חוסר אמון אלא חושבים שאנו באמת לא מבינים דבר. יתכן וזהתלןי בצורת ההתערבות האם היא גסה ולא נעימה או התערבות ענינית . בכל זאת רופא שנותן תחושה שהתערבותך לא ראויה נראה לי שלא כדאי להיות אצלו כי בכל זאת זה הגוף שלנו ויתכן וההתערבות הקטנה בהבנת הטיפול מסייע לנו בזמן הטיפול להמשיך ולא להתייאש. שיהיה הרבה בהצלחה בקרוב ובקלות בלי יסורי הטיפולים שבדרך לאושר.